ישועת משה - ר' יהושע משה אהרונסון

הספר יצא לאור בפתח תקווה בשנת ללא ציון שנה
נושא הספר: שו"ת בארבעת חלקי שו"ע חקרי ובירורי הלכות
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: ג-ח

תקציר המבוא:

המבוא עוסק בנושאים אחדים:
קורות המחבר בקצור רב: ייחוסו עד המהר"ל מפראג, לימודיו בישיבת סוכוטשוב, קורותיו לפני השואה כרב בקהילת סאניק, גלגלויו וסבלו בזמן המלחמה: בלודז', בוורשה, בסאניק, במחנה העבודה קונין, באושויץ, בבוכנוולד ובטרזינשטאט, ובעיקר הוא מספר על פעילותו בקרב שארית הפליטה, ועל עלייתו לארץ ישראל.
בהקשר לתוכן הספר, העוסק במצוות התלויות בארץ, המחבר כותב על מעלת עם ישראל, מעלת התורה, ומעלת לימוד התורה על ידי העם הנבחר בארץ הנבחרת. מתוך המציאות החדשה של ישיבת עם ישראל בארץ נתעוררו שאלות הלכתיות שונות, שהמחבר דן בהן בספרו.

המבוא:

ישועת משה

(עמוד ג)
הקדמה

(המקורות לציוני ההקדמה - בעמודים שה-שח)

יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר דיבק נפשות ישראל אליו להיות הם יחד מאוחדים אתו לחוננם השכל יבינם ישורון שמי רום ארץ ליסד.

תכלית ירידת נשמת אדם מישראל החתורה מצרור החיים העליונים לגוף עכור שמהלכים בו בעולמנו השפל, היא לרומם אף את עולם המעשה, להעלותו לשרשו על ידי התדבקותו במקורו שממנו נחצב. התאחדות עם ישראל שיסודה ברזא דאחד, באה בהדרכת תורת חיים שנמסרה לנו מפי הגבורה מסיני השופעת כל כולה חכמה עילאה בגילוי אור עצמות הבורא יתעלה, שהרי הוא יתברך וחכמתו אחד, שהוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה, ודבר זה אין כח בפה לאמרו וכו'.

בחירת עם ישראל - לסגולתו ואדמת ארץ ישראל - לנחלתו היא פועל יוצא מאהבתו של הקב"ה ומבחירתו באבותינו ורצונו בנו, ורצון הוא למעלה מהטעם הנגלה, ולכן לא נאמר קודם פרשת לך לך שהיה אברהם אבינו צדיק, שבזכותו זכה שנבחר, דאם כן הרי היה במשמע שהיא אהבה התלוייה בדבר, ואם - חס ושלום - בטל הדבר כשח"ו לא יהיו ישראל זכאין בטלה האהבה, והבחירה בהם, ע"כ לא הזכיר הכתוב מקודם צדקת אברהם כדי שיהא מורה שהבחירה והרצון בישראל הם למעלה מכל טעם, ותלוייה ברצון, ואין לבקש טעם לרצון. ועל כן אפילו ח"ו ישראל אינם זכאים כל כך, נמי לא נתבטלת הבחירה ועדיין לא זז מחיבתן. ואם יעלה על הדעת לצייר ביטול בחירת ישראל אין להם אז מציאות בעולם, וע"כ ביטול הבחירה והשמדה הם אחד וזה ענין הגורלות על שני השעירים של יום הכיפורים בבית המקדש השוין: במראה, בקומה, בדמים ובליקחתן כאחד, לבחירת הקרבן לה' חטאת והשני לעזאזל, להורות שהבחירה היא למעלה מהטעם, שהרי עצם הגורל הוא בחירה לא לפי שכל, הבנה וטעם אלא שכך עלה בגורל, וגורל סתם הרי הוא אסמכתא בלי השתמשות בכח יגיעת כלי השכל, וגורל הקודש להשי"ת מקור החכמה, הרי הוא ביטול השכל האנושי למה שלמעלה מן השכל לרצון העליון שמתגלה בגורל בבחירת הקרבן לה'. גורל זה במקדש ביום הכיפורים הוא פועל דמיוני להזכיר ביום סליחת העון את בחירת ישראל ע"י רצון העליון ואע"פ שאינם במעלה העליונה כעת, ואינם זכאים כיום מצד מעשיהם לבחירה, אהבה ורצון.

ראש משפחתנו המהר"ל מפראג זי"ע כותב: השי"ת אשר לקח את ישראל אליו, לא הי' הסיבה בשביל צדקת ישראל ומעשיהם רק בחירה כללית וכו' ואף שהי' גורם מעשיהם לטוב או לרעה וכו' מכל מקום עצם הבחירה לא היה בשביל שום מעשה כלל וכו' כי הוא יתברך עלה הכרחית אל ישראל, ואין עלה בלי עלול, ולפיכך בהכרח ימלוך השם יתברך עליהם אף אם לא ירצו ובמק"א כותב: וזאת המדה הגדולה לישראל אשר יגאלם הקב"ה על כל פנים, ולא יביט אל צדקת ישראל, רק שהוא חפץ בישראל מצד עצמם. ובאותו ענין אשר היתה הגאולה ראשונה כך יהיו ישראל לעולם נגאלים.

הרמב"ם באגרת תימן כותב: ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של בורא שהתחסד אלינו והיטב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים בידיעת הבורא ועבודתו. כמו שאי אפשר שתתבטל מציאתו של הקב"ה, כך אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם שכן אמר: אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם.

ומקרא מלא דבר הכתוב: לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה"א מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם יצחק ויעקב וגו'. ובמלכים ב': כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים וגו', וכהנה פסוקים רבים בתנ"ך.

עם הנבחר מצד האבות מקומו בארץ הנבחרת "כי מעלת האבות דוקא מצד ארץ ישראל, כי אם לא הי' הארץ לא הגיעו האבות אל הקדושה העליונה ולכן הארץ מגדלתן". ולא נתערבו ישראל זה לזה רק אחרי שעברו את הירדן, דארץ ישראל מיוחדת לישראל, והיא עושה את כל ישראל השוכנים
(עמוד ד)
עליה כאיש אחד וערבות נובעות מאחדות. כנראה, כי בחירת ישראל פירושה בחירת עם ישראל בכללותו בשלמותו, ולא את האדם היחידי מישראל כפרט, אם לא שהוא צדיק גמור או שהוא חלק בלתי נפרד מהכלל בהיותו בעיני עצמו בטל ומבוטל לכלל ישראל.

ולהיות כי יעקב בחר לו י' ישראל לסגולתו, העניק לו הקב"ה את כתרו כתר התורה עוד לפני הגיעו לנחלתו המוחזקת מאבותיו "שכאשר יש לו תורה כאלו זכה בכל הכתרים, כיון שבכח התורה כל המדרגות כולן" ואין אומתנו אומה אלא בתורתה, כי תכלית הבחירה לקבל את נזר נשמת הבריאה.

בחירה זו היא זכות גדולה מירושת אבות לזרעיהם אחריהם בין בורא כל העולמים לבין ישראל עמו ונחלתו, וחובה גדולה היא כלפי עצמנו וכן בין ישראל לעמים, כי בבחירתנו נתחייבנו להיות אור לגויים וסמל הישרות. הוטלה עלינו המשימה הכבדה - להיות לב העמים, על ארצנו - להיות לבה של כל הארצות, ועל בירתנו ירושלים - עיר השלום הנצחית, בהיות בתוכה שכינת ה' לעולם, וביתה בית תפלה לכל העמים. ערבות הדדית של האומה והארץ הוטלה עליהן לתפקידים ויעודים רמים, בגלל היותן נבחרות מאת ההשגחה העליונה לתעודתן. מחובת הבחירה כפה הקב"ה עלינו את קבלת עול התורה שהיא תנאי ראשון בסדרי שלימות הבריאה של עולם העשיה, מה שלא כפה הקב"ה על כל שאר אומה ולשון שלא רצו לקבלה. "והתורה הזאת לא יוכל להמלט ולהנצל ממנה, אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו, בין מרצונו בין שלא מרצונו, וזה העיקר יסוד מיסודי התורה והדת". מזכות וחובת הבחירה היא - שנהי' ממלכת כהנים, גוי קדוש ועם סגולה.

כתר תורה זה, לא ניתן לנו אלא בהיותנו עם בני חורין, תורתינו הקדושה ניתנה לעם שמרד בעבדות, לאחר ששיחרר השי"ת אותו מיד משעבדיו והנו רק בדרך לארצו. התורה ניתנה לעם שיצא מעול זרים וטרם הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, ללמדך שהתקשרות בתורת חיים, הדרכת וגאולה נפשית - הכרחית להשלמת גאולת העם וארצו, וללמדך שהתורה קודמת לארץ, כי התורה היא נשמת העם והארץ שרק ביחד הם קומה שלמה. וכמו שיש לכל אחד מישראל חלק ואות בתורה, כן יש לכל אחד ד' אמות בארץ ישראל, ולא לחנם חיבבו אבותינו הקדושים ומרע"ה את ארץ ישראל רק שיש לכל ארבע אמות שבארץ ישראל אות מיוחד בתורה. הבוחר בתורה בחר בישראל ובארץ ישראל כמו שאמרו חז"ל: חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה, כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל וכו' אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי. ולכן אפילו היו עשרה אנשים בארץ ישראל הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל, ולא לאלה שבחוץ לארץ, כי מקומם של קהל ישראל כציבור ועם הוא בא"י. וכן בקשר ללימוד התורה אמחז"ל עה"פ: וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל, ואמרו אתה מבקש לראות את השכינה בעוה"ז - עסוק בתורה בא"י. ובזוה"ק ג' דרגין אינון מתקשרין דא בדא, קב"ה אורייתא וישראל חד.

והנה הרב מלאדי ז"ל כתב: בביאור דבר הזוה"ק, דאורייתא וקב"ה כולא חד, ובתיקונים פירשו דרמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא לפי שהמצוות הן פנימיות רצון העליון וכו' אך נפש הא-קית עצמה המולבשת בתורה מיוחדת ממש ביחוד גמור ברצון העליון ולא מרכבה לבד וכו' שכל ההלכות הן פרטי המשכות פנימיות רצון העליון עצמו שכך עלה ברצונו יתברך שדבר זה מותר או כשר וכו' ובזה יובן למה גדלה מאד מעלת העסק בתורה יותר מכל המצוות וכו' עיי"ש ובספרי חסידות.

ובכן אדם מישראל הנבחר, כשלומד תורה בא"י הנבחרת, הרי הוא בבחינת והחוט המשולש שלא במהרה ינתק. וכשזוכה להעמקה בליבון הסוגיא ובא עי"ז לבירור הלכה זכה להדבק בשכינה, בא וראה מה שהפליג מרן זצ"ל בהקדמתו לספר אגלי טל בגודל מעלת מחדש חידושים בתורה ובפרט בבירורי שיטות והלכות. והגר"ח מוולאזין ז"ל אמר: כל תפלתי מעודי הייתי נותן עבור דין אחד מחודש מגמרא. ואף כי כל לימוד בכל מקצוע התורה בלי הבדל, הוא חיבור נפלא עם נותן התורה, מכל מקום כשאנו באים לתכלית הרצון, הרי כשם שירידת הנשמה לעולם השפל היא תכליתה, כך בירורים בחלקי המעשה, בהלכות היומיומיים המתחדשות בעולם המעשה, הם הם תכלית קיום רצונו יתברך על ידי הורדת נשמת חי עולמים המתגלה בחכמת התורה בגוף המעשה הגשמי שנתחדש בעולם השפל, וזהו בכלל מ"ש: נתאוה לו הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.

ועוד זאת, גדלה מעלת ארץ ישראל, שאף האדם העובד אדמתו ביגיעת כפיו ונזהר לקיים הלכה למעשה כל פרטי דינים במצוות התלויות בארץ אחרי שלמד ועיין בתורתן, הרי הוא אז מקיים רצון
(עמוד ה)
הבורא בחריש ובקציר ובכל מלאכתו כמו שמקיים העוסק בתורה חריש וקציר בעיונו בחלקי המחשבה והדיבור בעמקות ובתדירות, ואף שמעלה אחרת גבוה לאחרון ע"י המשכת החכמה דאין סוף ב"ה בתכלית היחוד בגילוי גמור, משא"כ במצוות שנעשה האדם רק מרכבה לאיברין דמלכא כנ"ל, מ"מ לעומת זאת בשמחת שלימות הכוונה ותכליתו בדירתו בתחתונים שהיא בחינת עשייה גשמית ממש כמ"ש ישמח ישראל בעושיו להפך את הרשות הרבים המלאה קליפות וכפירה בעולמנו שהוא מפורד ומפורר כאילו כוחות רבים מושלים בו - לרשות היחיד ליחודו יתברך על ידי קיום המצוות המעשיות מתוך אמונת היחוד, זוהי התכלית בעולם המעשה אשר ברא ה' לעשות דוקא, וכשיורדת האמונה הצרופה בצנורות המעשה ע"י איש מישראל על אדמת הקודש, הרי זה יחוד נפלא שאין כמוהו.

בירורי הלכות מעשיות העולות מתוך המציאות החדשה, מתוך מחקרי מדע שחדרו וכבשו את עולמנו ושינו בהרבה את פני עולם המעשה של ימינו אנו בכלל ומתוך שיבת בנים לגבולם לארה"ק בפרט כיום אחרי שיבת הר הבית, ירושלים ויתר מקומות הקדושים לידי בניה, שבעקבותן נתעוררו בעיות הלכתיות חדשות המצפות לפתרון הוראות ברורות ומוחלטות מפי ראשי חכמי התורה בהתאספם יחד, ולא מפי העם שקובעים הלכות למעשה לפי הבנתם באין חזון וגודר גדר מראש.

שינון והלבנת פרטי פרטים של הלכות שנתחדשו או שנתעלמו, עשות ספרים רבים והרבות מחקר ועיון בהם ובהן כדי להעמיד הדין על תלו, מביאים את צירופה של המחשבה הטהורה בתורת ה' שהיא השכל הנבדל והנעלה מתפיסת מקום וזמן בתוך כלי מעשה גשמיים הקשורים בהם, בזמנם ובמקומם, ובאחדותם מתקדשים ועולים יחדיו לרצון. פעולה זו היא מעין ירידת נשמה עליונה בגוף אדם התחתון. המשכה זו מביאה: חיים של אהבת תורה, הכרה, התבוננות והתעוררות על חובת האדם בעולמו, חיים של אהבת המצוות והקפדה על שמירתן בדקדוק רב, רעננות והתחדשות ללומדיה ולעושיה. יה"ר שיהי' חלקנו עמהם.

*

מודה אני להשי"ת אשר שם חלקי מיושבי בית המדרש באוירה חרדית של ווארשא בירת פולין, נתחנכתי בישיבות הגדולות שבה: תורת חיים - בריסק, מתיבתא ובית אברהם - סוכצ'וב. כעשר שנים למדתי ושמשתי את מו"ר הגה"ק מוהר"א - הי"ד בעל ראשית בכורים. אחרי שקבלתי סמיכה והתרת הוראה ממנו ומחברי ועד הרבנים לעדת ווארשא בראשותו של הגאון רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל רבה האחרון של ירושלים העתיקה, וכן מגדולי גאוני רבני פולין הי"ד, ואחרי ששמשתי כדמו"ץ בקונין ומ"מ הרב בפוזן נבחרתי לרבה של ק"ק סאניק והסביבה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה ברחתי ללודז' מחמס המציק, ומשם לורשא הכבושה, ולפני ר"ה תש"א שבתי למשפחתי ולעדתי הי"ד בגיטו סניק עד אשר נלקחתי משם לבית עבדים בקונין ומשם לגיצלמות אושביץ-בונא ומשם לבוכנבלד ועם חיסולה במרוץ-המוות ל"עיר היהודים" טרזינשטאט. רוב רובן של שנות המלחמה הייתי כלוא במחנות שונות. הי' לי סייעתא דשמיא שלא נשבר רוחי בקרבי ולא עוד אלא שזכיתי להשפיע בעזה"י גם על אחרים אחים לצרה להתחזק ולהחזיק מעמד עד יום הפדות.

שתיתי את כוס התרעלה כולה בסבלות ובעבדות, בראותי במו עיני באבדן משפחתי, מולדתי ורובא רבבות אחים לצרה בין שליש עמנו. בראותי - באבדן צלם א' מעל פני האנושיות, ונבחר בעת ההיא מוות מחיים. בראותי - את השחתת העולם לכל צורותיו על ידי החיה הנאצית האיומה, מפלצת המין האנושי מתוך אשנבי הגיטאות ומחנות האיומים בראותי - את חשכת הגלות הנוראה אשר ישלוט האדם באדם לרע לו, את המדור התחתון שבגיהנום עלי אדמות.

וכשיצאתי לאויר עולם חדש אחרי החורבן, בהיותי חולה, גלמוד, שבור ורצוץ מכל מה שעבר עלינו, בעמדי על קבר משפחתי, קרובי ידידי ועמי אשר לא ניתן להם מקום מנוחה באדמת נכר, רק טמונים הם בתוכנו, ולב כל אחד מאתנו כמצבה חיה להם. הכאב נורא מעצם האסון האיום ומעוצמת העינויים האכזריים של קרבנות השואה הי"ד ושל סבלת שארית הפליטה הי"ו, נוסף על עלבון צורב המדכא את הרוח בגלל כבוד ישראל שהשפל עד דכא, על עם ה' כי נפל בתאי הגזים, כצאן לטבח יובל, ועל כבוד האדם כי איננו...

אז אימץ השי"ת שוב את רוחי, הצילני ממשברי היאוש המר שכרסם את הלבבות, ונתן לי כח לעמוד על המשמר בשדה ההצלה הרוחני, לחזק ברכים כושלות, ולהפיח בקרבם רוח אמונה, בטחון ותקוה לאחרית טובה. בתפקידי כרב ראשי למחנות הפליטים באיזור האמריקאי באוסטרי' וכרב במחנות
(עמוד ו)
ובקהילות שונות בגרמניא, מסרתי את כל שאריות כחותי הדלים, זמני ומרצי למטרה זו, למען הקים מחדש בתים נאמנים להמשכת השרשרת, למען יסוד מקוואות
טהרה, מטבחים כשרים וכו', למען הקים חיים דתיים חדשים בריכוזי שארית הפליטה ולמען עליה לארה"ק, זכרה לנו א' לטובה.

ובכן מודה אני לקב"ה על כל החסד הרב אשר גמלני, הן בשנות ראינו רעה שנתן לי כח לברך אותו על הכל ולקבל היסורים כעונש מתוך אמונה, ולא נתפסתי ח"ו במלכודת הזמן, ועל כל גל וגל נענתי בראשי בצידוק הדין, והן - אחרי השיחרור, שמבתי עבדים גרמנים פדני וממחנות מוות של הנאצים הצילני, מחרב ומדבר מלטני ומחלאים רבים ורעים דלני, עד הנה עזרוני רחמיו ועוד זאת הגדיל טובו עמדי והביאני עד הלום, לעלות לארצנו הקדושה, להשתלב בבנינה, להשתתף בשמחת קיבוץ בניה לתוכה, ולשבת על כס ההוראה כעבד לעבדי ה', בעיר ואם בישראל פתח תקוה בת ירושלים עיה"ק, עיר של חכמים וסופרים, חסידים ואנשי מעשה כ"י הי"ו. בשנת תשי"ט זכיתי להו"ל מכתבי-יד עתיקים את ספר הגאולה לרמב"ן ז"ל בצירוף הערותי ישועת משה, בשנת תשכ"א זכינו להו"ל את שו"ת חמדת שלמה חאבהע"ז מאא"ז הגזצ"ל בצירוף קונטרס, רשמי בן מיכאל, ואת החמדת שלמה על מס' קידושין בצירוף הערות להערות. ועל עתה באתי להודות להקב"ה שזיכני להשלים את ספרי זה, שהוא חלק נכבד מפרי עמלי ויגיעי בהלכה בתורת א"י, מאז זכיתי לעלות לארה"ק בנמל חיפה בתאריך ט"ז אדר הראשון תשי"א, ושבו משתקפים כרגיל גם הרבה ענינים דתיים הלכתיים שנתעוררו בעירנו פ"ת למעשה מאז עד לפני שנה.
תכון תפילתי על העתיד לבא : אנא ה"א וא"א אל תטשני לנצח. יה"ר שתאיר עיני במאור תורתך, ותצילני מכל מכשול וטעות בהוראה בהלכה ובדעות, ודברים טובים שבספרי יתקבלו נא לרצון ונח"ר לפניך, ודברים שאין רוח חכמי תורתך נוחה מהם יתבטלו מעיקרם ולא יעשו רושם כלל. חנני מאתך חכמה בינה ודעת וישמחו בי חברי ואשמח בהם.

*
הענינים הנידונים בספרי הם ברוב רובם בשאלות המבצבצות ועולות מסדרי חיינו שהשתתפתי למצוא פתרון לבעיותיהם ההלכתיות. השתדלתי לחקור בפתח כל תשובה את דרכי המציאות המעשית, ופרטי הידיעות הנחוצות לבירורה וליבונה של השאלה, כי נוכחתי לדעת כי בלעדן אי אפשר להגיע כיום לשורשן בהלכה. זאת ועוד, כי בהשתנות פרט קטן בהרכב היסודות משתנה הדין למעשה כידוע. ולכן יסלח המעיין שלפעמים הבאתי באריכות ידיעות מדעיות בנדון, למען דעת כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות בתהליך הייצור, ואין דנים מזמן לזמן וממקום למקום כי המסיבות וההרכבים משתנים כיום חדשים לבקרים - ובהשתנתם משתנה הדין, וחיי עולם מקורם בתורת חיים הנצחיים.

השמטתי בספרי את שמות השואלים, כי עפ"י רוב קטנם עבה ממתני, ואל יפלא בעיניהם כי לפעמים יש כאן שינויים מהנוסח המקורי, כי מאז שכתבתי נתחדש לי משהו, ויש אשר הוצאתי מתוכן מה שלא הוטב בעיני, או שראיתי בזמן סידור הכתבים לדפוס ספרים חדשים הדנים בנדון רשמתי לעיין בהם, כי לא היו תח"י אלא לראיה שטחית והשתדלתי לציינם בתוך סוגר מרובע, ואת ההוספות שלאחר ההדפסה - שארכה מער"ח אייר עד מנ"א תשכ"ז - בקונטרס אחרון שבסוף הספר.

הנני מקווה, כי בעזה"י בזכותה דא"י ובזכות אבוה"ק, יהי' ספרי זה לתועלת מה בבירור ההלכות הנדונות. חושבני למותר להדגיש כי אין לסמוך עלי למעשה, כי באתי בספרי רק כמציע לבד למעיין וכתלמיד הדן לפני רבותיו, ואחריות פסק ההלכה למעשה על המכריע. מטעם זה אינני מפרסם הסכמות כנהוג, בהיות הדבר מחזק את תוכן פסקי הספר לפני העיון העמוק בו בכל כולו על ידי גדולי ההוראה ומטעם זה מנעתי לפעמים להביא את הסיכום, אף כי מוכן הוא בידי, בראותי כעת מעיינים רבים המסתפקים רק בסיכומים, ולא בכל הבנין של תוכן הסימן המביא לידי המסקנה.

הנני מודה מראש לכל מי שישלח אלי הערותיו בכתב, ואם אמצאם נכונים אשתדל בעזה"י לתקן בל"נ המסקנות כד"ת. ואם יהי' בידי להסביר דברי אפרש לו שיחתי בל"נ בכל ההוקרה. כן אבקש מכל מעיין בספרי, אם ימצא בו דבר תמוה בעיניו, שימחול נא טרם כל לעיין בקונטרס אחרון שבסוף ספרי.

לפני גמר ההדפסה קבלתי דברי תורה בכי"ק של מרן הקדוש האדמו"ר מסוכצוב ושתי תשובות בכי"ק של מו"ר הגר"א הי"ד וצרפתי עליהם חד"ת של אאמו"ר זצ"ל, הנני שמח שזכיתי לפרסמם באהל קדושים שבסוף ספרי.

(עמוד ז)

ואני תפלתי להשי"ת שזכותם תגן עלי ולנו"ב המפורסמת במעשי חסד והצלת ילדי ישראל בפולניא, הרבנית מלכה רחל תחי' לאוי"ט בת הרה"ח ר' ישראל פפר הי"ד והכבודה מנב"ת מרת פייגל הי"ד, שנזכה לגדל יחד את בננו ישראל יהודה נ"י ואת בתנו צפורה תחי' לתורה, חופה ומעש"ט מתוך הרחבת דעת דקדושה ומתוך בריאות ונחת ולהתברך ברו"ג בתוך כלל ישראל המצפים לישועה, ויחי' זרענו עסכ"ה ת"ח וחסידים עוסקים בתורה ובמצוות לשמה, אכי"ר.

*

להיות שראיתי שאבותי הגדולים אנשי השם זללה"ה היו מעלים בהקדמת ספריהם מקור קדושת מחצבתם. ואא"ז הגזצ"ל כותב: שזה משני טעמים, א. לעורר זכות אבות על דרך אומרם: האיר פני כל המזרח עד שבחברון, ב. למען ידעו דור אחרון בנים אשר יוולדו להם צור מחצבתם בקדושה וייחס מקורם בטהרה, לבל יליזו אורחותיהם ולבל ירחיקו מדרכי אבותיהם הקדושים. לכן מצאתי מקום להעלות בפתח שער ספרי קצת מיחוס משפחתינו הרמה, ובפרט כי נשארנו בעוה"ר בודדים מעט מהרבה, אחד מעיר ושנים ממשפחה. השואה הנוראה בשנות תש-תש"ה שהחריבה שליש מעמנו וכמעט כל מנינה ובנינה של היהדות הפולנית, פקדה גם את משפחתנו הגדולה והכבודה ומחתה אותה כמעט כליל מהארץ. רק שרידים ממנה נשארו לפליטה בחמלת השי"ת ובחסדיו המרובים למען תת זכרון לראשונים, שם, שארית ותקוה טובה לאחרונים.

עד פרוץ מלחמת העולם השניה, היו בין בני משפחתנו עשרות רבנים יושבים על מדין, גאונים בתורה וגדולים במעשים טובים, ענקי הרוח ובעלי הנפש, ראשי ישיבות מרביצי תורה ויראת ה' הטהורה, הוגי דעות, חכמים וסופרים שנשאו על שכמם בגאון, תפארת ויראה עילאה את עול הצבור. במשך ימי הגלות המר נתקיים בהם המקרא: כי לא יסור שבט מיהודה וגו' כפשוטו וכמדרשו. מסורה היתה ההנהגה בידם מאבות אבותיהם עד למהר"ל מפראג המיוחס לרש"י הקדוש מצאצאי הלל הזקן מזרע דוד מלך ישראל.
קטונתי מכל החסדים אשר הושעני ימין השי"ת בשפע טוב אשר סמך את בית הורי עבדיו הנאמנים מדורי דורות, כי משחר ילדותי נתחנכתי כבן זקונים על ברכי אבי מורי הרב החסיד הישיש רבי מיכאל אליהו זצ"ל בן הצדיק רבי יהושע זצ"ל מאגוסטוב חתן הגה"צ רבי רפאל זאב סג"ל זצ"ל אבד"ק זקרצין חתן הגאון האדיר רבי שלמה זלמן ליפשיץ, רבה הראשון, אב"ד ור"מ דעיר ווארשא בירת פוילן, בעל מחבר ספרי "חמדת שלמה" המפורסמים בעולם הישיבות עד היום.

אמי מורתי מנב"ת מרת פויגל יוכבד הי"ד בת הגה"צ רבי אפרים שלמה זלמן זצ"ל וויינגוט אבד"ק פטירקוב, אוסטרוב וליפנא בן הגה"צ רבי מיכאל דוב זצ"ל אבד"ק לויביטש בעמח"ס שו"ת אגודת אזוב מדברי בן הגה"צ מאוה"ג רבי ישכר זצ"ל אבד"ק טשענסטחוב בעל מחבר ספרי פתחי שערים בן הרב רבי יהודה ליב והצדקנית שריל בת הרה"ג רבי משה פארניטשאווער, שניהם חוטרים מגזע ישישים: מהרש"ל, מהרש"א, מהר"ם מלובלין, של"ה, מהר"ם פאדווא ומהור"י מינץ ומו' פייביל מפרעמסלא תאומים זצללה"ה.
א"ז רבי ישכר הנ"ל הי' חתנו של הגאון המקובל רבי אפרים סג"ל זצ"ל אבד"ק קויל בעל ברכת אפרים נין לרבינו מהר"ל מפראג ולהגאון מ' יצחק זעליג קרא המתייחס בספר איל המלואים.

סבתנו, אשתו של אא"ז רבי מיכאל דוב הנ"ל היתה הרבנית בילא פויגל בת הגאון קדוש ה' רבי שלמה זלמן אבד"ק זלצוב.

סבתנו אשתו של אא"ז רבי אפרים שלמה היתה הרבנית מנוחה צילקא בת רבי משה דוד ז"ל נכד הגאון האדיר רבי רפאל בן המאוה"ג רבי יקתואל זיסקינד כ"ץ אבד"ק פינסק רבה של מדינת אה"ו בעמח"ס: תורת יקותיאל, מרפא לנפש, ושב הכהן ודעת קדושים, נכד הגאון רשכבה"ג בעל הלבושים ז"ל.

*

זכינו בפרוס חג השבועות הזה לנסים גלויים ולחסדים מרובים במלחמת ששת הימים ובתוכם שלש שעות מכריעות. סכנת השמדה טוטלית ר"ל ארבה לנו. הי' ברור לכולנו שבהצהרות המרובות ששמענו השכם והערב מפי שליטי ערב שברצונם להשמידנו ולאבדנו אינן פטפוטי דברי לעג, כי אם זאת כוונתם האמיתית ושאיפתם האחידה. אמרו ברורות והשמיעו באזני כל העמים: לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. הסכנה היתה מוחשית כי התאחדו כל אויבינו מסביב פתאום להשמידנו. ממלכה אדירה העמידה המון נשקם החדישים, תחת טובי כוחות קציניהם וגדולי חכמי הדיפלומטים שלהם

(עמוד ח)
לצד אויבינו, וישראל עומדת לבדה בחזית במתי-מספר אבל מאוחדת בפנים מלאה אמונה ובטחון בה"א צבאות צור ישראל וגואלו. והרי אמרו: גדול השלום שאפילו ישראל עע"ז ושלום ביניהם, אמר המקום - כביכול, איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו. ואמרו: אף על פי שאין בהם בישראל דברי תורה אלא דרך ארץ בלבד יקויים בהם בישראל ורדפו מכם חמשה מאה. וכל שכן שיש ב"ה בישראל מחנה גדול של עמלים בתורה, ואמרו חז"ל אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. ועוד שאפילו הריקנים שבנו למראית עין בכל השנה, מלאים עוז והדר של מסירות נפש בשביל ישראל בימי מלחמה. והנה הקב"ה העומד תחת כותלינו סיבב את המאורעות שיתפתחו כפי שהתפתחו ולא רק שהצילנו מידי השמדה וכליון ר"ל אלא גבר עלינו חסדו למסור בידנו את העיר העתיקה והמקומות הקדושים וכו' וכו' ושטח גדול מארץ ישראל המקודשת - שלא פללנו ולא חלמנו לקבלו כעת בחזרה ועל הכל נסך רוח של אמונה, טהרה ופתיחת הלב - שהי' אטום מצרות השעבוד והגלויות - ברוב רובם של עם ישראל. אין לך איש מבעלי שכל הישר המודה על האמת שאינו עומד ומשתהא ומחליט בגלוי או בסתר; אכן מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. היתה זאת הרגשה נפלאה לראות במו-עינינו שוב את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' וירא ישראל את ההשגחה הפרטית, את אהבת ה' לעמו ולארצו הנבחרים, ועוד זאת שנפתח לפנינו היכל האמונה - ויאמינו בה'. ומחסדי השי"ת שנתן בינה לעם לדעת שאין זו הגאולה השלימה ואפילו לא סוף תקוות אסירי הגלויות, כי רב הדרך באופן טבעי עד שנגיע אל המנוחה, אך ישנה כאן ידיעה ברורה על פעמי הגאולה המתקרבים בצעדי ענק בבחינת 'אחישנה' כנבואת חוזה, יש לנו הרגשה נעימה שאחרי ימים גדולים אלו, יתרחשו עוד דברים נפלאים רבים, שתכליתם לסלול דרך לעם עני ודל, רצוץ ושבור אחרי השואה הנוראה שעברה עליו, לנחמם בכפלים לתושיה ברוח ובחומר לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, כהכנה לביאת המשיח ולבנין המקדש בב"א.

אמונה זו שנתעוררה מתוך הנקודה הפנימית השלימה שבלב כל אחד מישראל עשויה לחולל נפלאות בתהליך מחשבת האומה אם רק תבוא אחריה כמיה וצמאון למצוות מעשיות בפועל ממש, כי אחרת אינה בת קיימא אלא ברק ארעי החולף והולך, ומשאחז"ל: תרי"ג מצוות ניתנו לשראל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: וצדיק באמונתו יחי', הפירוש הוא: כי על ידי האמונה לבדה יבא לקיים כל המצוות מכיוון שיהי' לבו שמח באמונתו תתעלה נפשו על כל המונעים קיומם מבית ומבחוץ. וכידוע אחרי שבאו ממעלה הארות גדולות צריכים לעשות להן כלי ע"י מעשה המצוה כדי שיתקיימו ולא יהי' כענין לעומת שבא כן ילך, וכמ"ש הרמב"ן עה"פ אם תעירו וגו' עד שתחפץ, היינו להניחה בחפץ של מצוה. התורה היא שפת המעשים של האמונה שבלב, ומחשבתו של אדם ניכרת מתוך מעשיו. בודאי קשה לו לאדם שלא הורגל מנעוריו בעול התורה והמצוות לקבלן בבת אחת, ברם מובטח לו שאם יקבל עליו ויתחיל במצוה אחת לשמה, מצוה גוררת מצוה מעצמה בסייעתא דשמיא. אבל המהפכה בחיי האומה תבוא רק בדוגמא אישית שלנו, ובכן ראשית כל עלינו להתרומם להתאושש ולבוא בחצרות ה' בארץ החיים בפנים חדשות מלאות אהבת ה', ישראל, תורתו עמו וארצו, לראות במעלות חברו ולא בחסרונותיו, ועי"ז נזכה לשמחה של מצוה ולקיים את כל מצוות ה' בשלימות, מתוך טהרת המחשבה, נקיון כפיים והרחבת הדעת. מחובותינו אנו להשתדל להטיב דרכנו בכל המובנים למען נהי' ראויים להשפיע על זולתנו, בשעה גדולה גורלית זו.

אם זכינו לנסים שלא כדרך הטבע בשטח הצלת נפשותינו מהשמדה ברורה ר"ל, הבה נקוה שגם להצלת רוחנו נזכה עד מהרה, כי יערה השי"ת רוח טהרה ממרומיו, רוח דעת ויראת ה' וילמדו תועים בינה בתשובה שלמה כמ"ש הרמב"ם: אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין וכו'.

היתה זכות גדולה והארת פנים נפלאה לדורנו אנו השרוי בעניית דעת ומוחין דקטנות למען נתנער משפלותנו, נתבונן במעשינו, ונקשור את עתידתנו בעבר המקודש, אז נזכה להשלמת הנצחון הגדול ולברכת וישבתם לבטח בארצכם, לבנין הקודש והמקדש תקות הדורות בגאולתינו השלימה ע"י משיח צדקנו בב"א.

יהושע משה בן רבי מיכאל אליהו זצ"ל אהרנסון
חבר הרבנות הראשית לפתח-תקוה והמחוז
כ"ה מנחם אב ה'תשכ"ז, פתח-תקוה א"י
יום הזכרון הארבעים לפטירת אבי מו"ר זצ"ל