תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא נכתב על ידי המוציא לאור של הספר.
בראשיתו, מודה מחבר המבוא על הזכות להוציא לאור את כתביו של רבו, הרב יואל זאב וואלף גלאטשטיין, אב"ד בקיראלי – העלמעץ והגליל שבהונגריה (שבין המלחמות נמצאו בתחום צ'כיה).
המחבר מספר בקצרה על חורבן העיירה ושריפת ספרי הקודש, וכותב כי בדרך פלא ניצלו כתביו של רבו. בארה"ב התאגדו יוצאי העיר והחליטו להוציאם לאור כיד זכרון לרבם.
בחלקו השני של המבוא המחבר מספר את קורות רבו: רבותיו, הישיבות שלמד בהן, תקופות כהונתו כרב רבנותו עד שהגיע להלמץ. ואת הווי החיים בקהילה זו, שהיו בה ישיבות ובתי מדרש, וגם קבוצות "נאורות" שמשכו לכיוון אחר.
בכתבו על אישיותו של הרב, הוא מספר על היותו איש אשכולות, דרשן, נאמן לתפקידו כרב וכראש ישיבה ומסור בכל התחומים.
המחבר מתאר את הרב בעת המלחמה – העידוד שהפיח בתקופה ההונגרית הקשה, ואחר כך בעת הכיבוש הנאצי. הוא מביא סיפור על לוויה בערב פסח שבה ביטא את חששו מפני הסכנה הממשמשת לבוא על יהדות הונגריה.
בסיום מודה מחבר המבוא על הצלתו מפלוגות העבודה ומאושוויץ, ומודה על הקמת משפחתו לאחר השואה.

המבוא:

(עמוד יג)
הקדמה

דברים אחדים מהמוציא לאור

יתברך היוצר וישתבח הבורא שהחיינו וקיימנו לזמן הזה להוציא לאור עולם ספר הנוכחי שו"ת נחלת יואל זאב חלק ראשון, אשר השאיר אחריו נחלה לכל שוחרי תורה, ה"ה מורינו ורבינו הגאון אמיתי פאר הדור המפורסם בצדקתו כקש"ת מוהר"ר יואל זאב וואלף גלאטטשטיין הי"ד, שהיה אב"ד ור"מ דקהילתנו הקדושה בעיר קיראלי - העלמעץ והגליל במחוז זעמפלען ומחוז באדראג, במדינת הונגריא, ולאחר מלחמת העולם הראשונה נספחה למדינת צ'כוסלובקיא.

בפתח השער אספרה נא איך באתי הלום להיות זוכה ומזכה את הרבים, שעל ידי יצא הספר הזה לאורה. וגופא דעובדא הכי הוי. שלאחר החורבן הנורא של יהדות אירופא בשנות השואה של שנות ת"ש - תש"ד, ובתוכם גם היהודים בני עיר מולדתי קהילה קדושה העלמעץ, רובם של בני הקהילה נפלו שדוד ע"י המרצחים האכזרים הגרמנים וההונגרים בשנת תש"ד, ביחד עם רבינו הגה"ק ר' יואל זאב וואלף גלאטטשטיין הי"ד. והנכרים תושבי העיר, גזלו וחמסו את כל נכסי היהודים לאחר שהועברו בקרונות למחנה השמדה אוישוויטץ, וגם ספרי תורה שבבהכ"נ ושאר ספרי קודש שרפו באש. וממש בדרך נסי נסים נשארו הכתבי יד של רבינו ז"ל לפליטה, אשר אחרי כן ניצולו בקישויים גדולים עד שבאו לידי. והיו מונחים אצלי זמן ועידן. בנתיים נתעוררתי מכמה רבנים גאונים אשר ידעו ושמעו את שמו הטוב של רבינו ז"ל ואמרו לי מאחר שעלה בידינו להציל מטמיון את הכת"י של רבינו, הרי אנו רואים שמן השמים מראים לנו באצבע, שעלינו אנשי יוצאי עיר העלמעץ וגם תלמידי רבינו, מוטל החיוב להוציא לאור את חידושי תורתו ויהיה זה לעילוי נשמתו הטהורה לזכרו הבהיר.

ובשנת תשל"ט קראתי לאסיפה את כל חברינו יוצאי עיר העלמעץ הדרים פה עיר ניו-יורק רבתי. ואז בשעת האסיפה קם אחד מחבורתינו מתלמידי רבינו מוה"ר אהרן טויב ע"ה, ודיבר מתוך התרגשות והתלהבות, שבאמת צריכים אנחנו להתועד ולהתרכז כדי לארגן חברה מיוחדת של יוצאי עיר העלמעץ ובתוכם גם תלמידי רבינו ז"ל, למען מטרה זו להוציא לאור חידושי תורת רבינו ז"ל אשר הם בכתובים. ואז החלטנו לייסד החברה הנקרא חברה אנשי העלמעץ, ובאותו מעמד בשעת האסיפה אמרנו כולנו פה אחד: "קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא", והוא ר' אהרן טויב הנ"ל נבחר ליושב ראש של החברה, והחלטנו להתאזר לסייע בכל כוחנו להתחיל להוציא לאור קמא קמא דמטי. והוא באמת התחיל להתעסק בהעתקת הכת"י. אמנם לדאבונינו, חברינו הנ"ל נחלה במחלה אנושה רח"ל, ושבק לן חיים לכל חי. ואז הפצירו אנשי החברה בי הצעיר, להעמיס עלי את המשימה הגדולה הזו להמשיך בעבודה זו להוציא לאור חידושי תורת רבינו, וטעמם ונימוקם היה, היות שאני יליד עיר העלמעץ, ועוד שזכיתי ליצוק מים על ידי רבינו בישיבתו כמה שנים. ומתחלה הייתי מהסס בדבר כי מחמת טרדותי המרובין בעסק הפרנסה ועוד שאר טרדות, לא אוכל לנצל זמן הרבה הנצרך להתעסק בזה, כי מפעל זה דרש מאמצים רבים וגדולים, להתעסק עם סידור והעתקת הכת"י ולהביאם לדפוס, תוסף לזה יגיעת בשר רבה לקבץ ממון מחבירנו עבור ההוצאות. אך ראיתי שהענין הזניח ואין מי שיקבל על עצמו תפקיד זה, ואז הפצירו בי חבריי עוד הפעם לבל אתרשל בדבר, באמרם שזכותו של רבינו ז"ל יעמוד לי שאוכל להביא הדבר לידי גמר, ונעניתי להם.

(עמוד יד)
זה זמן רב שעברו על כתבי יד אלו עד שיכולתי בכלל לגשת אל עבודת הדפוס. כי כשקרבנו אל מלאכת הסידור של הכת"י, ראינו שמלאכה גדולה וכבידה היא, וקשה מאד לקרוא כתב ידו הקדושה להעתיקם ולהגיהם, ורק אחרי עמל רב יגיעה רבה אפשר לפענח כתב ידו הק' של רבינו ז"ל. עד שהזדמן לנו איש אשר רוח ה' בו, ורב גוברי' בסידור חיבוריי גאונים לדפוס, הוא הרב הגאון חו"ב טובא מוהר"ר יצחק פריעד שליט"א מקליינווארדיין, כעת בברוקלין. הוא הגבר שעבד במסירות רבה והשקיע עבודה גדולה בהעתקת הכתבים ועבר עליהם בדייקנות, ועשה את מלאכתו בשלימות ובמומחיות גדולה כדי להוציא מתחת ידו דבר מתוקן. ואנו מודים לו מאד מקרב לב, וזכות רבינו המחבר ז"ל תעמוד לו שיוכל להמשיך עבודת הקודש ושיזכה לשבת באהלה של תורה מתוך הרחבת הדעת עד זקנה ושיבה דשן ורענן, ויתברך ממעון הברכות בכל מילי דמיטב.

ותבענה שפתי שירות ותשבחות ברכות והודאות, להגה"צ מוהר"ר חי"ל דייטש שליט"א, שהיה אב"ד דקהילתנו אחרי מלחמת העולם השניה, בשנת תש"ה - תש"ח, על אשר עבר על הספר וגם עשה לו מטעמים במפתח פרטי, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים. תהי משכורתו שלמה מעם ה', ותשואות חן חן לו.

הסתפקנו כעת עם המעט הזה להוציא לאור חלק ראשון שו"ת. ואנו מקום שבעזהי"ת נזכה בקרוב להוציא לאור יתר התשובות וחידושי סוגיות, ויהיה לעילוי נשמתו הטהורה של רבינו ז"ל, ששפתותיו יהיו דובבות, כי בעוה"ר לא ידע איש את קבורתו, שנשרף באוישוויץ בתאי הגז. ורק ספריו יהיו למצבת זכרון להנציח זכרונו הבהיר הקדוש והטהור זי"ע.

ואודה את ה' שזיכני להוציא לאור את הספר הנוכחי שו"ת נחלת יואל זאב חלק ראשון. ואני תפלה לאלקי מרום אשר עד כה עזרני להוציא לאור ספר הזה, כן יעזרני לעתיד שנזכה להוציא לאור שאר החלקים שו"ת וחי' סוגיות של רבינו הק' זצ"ל, למען אשר ישוטטו בהם רבים המתאוים להשתעשע בדבריו הקדושים, להגדיל תורה ולהאדירה, והיה זה שכרי.

קוים לדמותו של רבינו המחבר ז"ל
הנה בנוהג שבעולם, כאשר מוציאים לאור ספר חדש, מציגים בראש הספר תולדות חייו של אותו המחבר, ובפרט ממחבר מדור שלפנינו, כדי להודיע לבני דור החדש, מבטן מי יצאו הדברים. ומן הראוי היה שגם אני אלך בדרך זה להציג בראש ספר הנוכחי תיאור דמות רוחניותו המזהירה של רבינו המחבר זצוקלה"ה. אמנם ידעתי מך ערכי שזה למעלה מהשגתי ליתן הערכה נכונה וציור נאמן ממהלך רוחו של האדם גדול בענקים רבינו זצ"ל. ובאתי רק ליתן קוים אחדים לדמותו, כיד ה' הטובה עלי. ואני כותב רק איזה שרטוטים אשר עולה בזכרוני כפי מה שראו עיני ושמעו אזני. כדי להזכיר לנו ולבנינו אחרינו ציור דמותו, פעולותיו ומעשיו של רבינו ז"ל, בבחינת: והיו עיניך רואות את מוריך, להיות בספר זכרונות למשמרת עד עולם, בכדי להנציח לדורות הבאים מי היה מנהיגנו אשר ניהל את עדתו קהילתנו בעיר העלמעץ ואת ישיבתו הרמה, ויהיו נר לרגלינו ואור לנתיבתנו.

מקור מחצבתו: רבינו הגאון ר' יואל וואלף גלאטטשטיין ז"ל נולד בשנת תרל"ב בערך, בעיר יאסוי (עיירה במחוז א באיא, סמוך לעיר קאשוי, במדינת הונגריא) לאביו הגאון ר' שמעון ז"ל שהיה אב"ד דשם ואח"כ נתקבל לראב"ד בעיר באלאשא-דיארמאט. ונתגדל על ברכי אביו. ואחר שהגיע לגיל בר מצוה הלך לשתות
(עמוד טו)
מבאר התורה חפרוה שרים ה"ה רבותיו הגאונים, בראשונה הלך ללמוד תורה בעיר מאטערסדארף בישיבת הגאון המפורסם ר' שמחה בונם עהרנפעלד זצ"ל אב"ד דשם בעהמ"ח ספר מענה שמחה, בנו של הגאון בעל חתן סופר זצ"ל (בהקדמת שו"ת חתן סופר מזכיר את רבינו לטובה עבור שסייעו בסידור הפתיחה בספר הנ"ל הנקרא "שלום אסתר"), למד שם איזה שנים, ומשם עלה לישיבת הגאון העצום ר' שרגא צבי טענענבוים זצ"ל בק"ק מעזא-טשאט בעהמ"ח ספרי נטע שורק.

בגיל עשרים בערך, מצא את עזרתו בקודש ונשא לאשה את מחברתו הרבנית הצנועה מרת שפרינצא, בתו של הגאון מוהר"ר יוסף וואלד זצ"ל אב"ד דקהילתנו עיר העלמעץ. והיה סמוך על שלחן חותנו כששה שנים, והקדיש שם עתותיו לתורה, ושם לילות כימים, נתן שיעורים בפני הבעלי בתים ובפני תלמידי הישיבה, עד שעלה ונתעלה, ושמו הלך לפניו כאחד האברכים המצוינים אשר לגדולות נוצר.

הרבנות הראשונה בעיר לעלעס: בשנת תרנ"ט נבחר לרבה של קהילת לעלעס (עיירה הסמוכה לעיר העלמעץ). והיה שם כשבע שנים, ועשה שם קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה בשקידה רבה. ומאז התחיל שמו להתפרסם בעולם התורה. ובמשך שבע שנים שכיהן שם, זכה לאהדתם ולהערצתם של בני קהילתו. וכולם נתקשרו אליו בעבותות האהבה אשר לא נתרופפו אפילו הרבה שנים אחרי שעזבם.

הרבנות בעיר העלמעץ: בשנת תרס"ו, לאחר פטירת חותנו הנ"ל, פנתה קהילת העלמעץ אל רבינו, לשום נזר ועטרת הרבנות על ראשו. וכאשר בא רבינו שמה התחיל אור תורתו להופיע למרחקים וגם הורחב גבולו בתלמידים כאשר נהרו אל ישיבתו תלמידים מרחוק ומקרוב לשמוע לקח מפיו. ולא פסקה ישיבה מבית מדרשו עד ימיו האחרונים, הוא חודש סיון שנת תש"ד בעת שהובילו אותו ואת משפחתו ביחד עם כל בני קהילתו למחנה ההשמדה אוישוויץ, הי"ד.

קהילה קדושה העלמעץ היה בה לערך מאה וחמישים בעלי בתים (חוץ מן הגליל שבמחוז זעמפלען וגם מחוז באדראג היה שייך לדגלו, שהיו בה כשלשים עיירות וכפרים, השייכים להרבנות של עיר העלמעץ). בעיר העלמעץ היה בית הכנסת הגדול, שבה היו מתפללים בנוסח אשכנז, ובאותו חצר היה גם בית המדרש ששם התפללו בנוסח ספרד, וגם היה שם בנין תלמוד תורה. ורבינו היה מתפלל בשבתות וימים טובים בבית הכנסת, ובימות החול היה מתפלל בבית המדרש ובדרך כלל היה מתפלל עם המנין של בני הישיבה. וגם היה שם מנין של "תפארת בחורים", זה היה לבחורים אשר עזבו את הישיבה ועסקו ביום במלאכה או במשא ומתן, ולעת ערב וגם בשבתות ויו"ט הי' להם שיעורין כסדרן. בבית המדרש של הקהילה הי' שיעורים קבועים לבעלי בתים בכל יום בבוקר ובערב, שיעורים לתלמידי חכמים ושיעורים לאנשים פשוטים, ועוד. לכל סוג וסוג לפום מדרגתו. השקפת היהדות של הבעלי בתים בעיר העלמעץ הורכבה ממפלגות שונות, כמו בהרבה קהילות במדינת הונגריא, מצד אחד היה אחוז גדול חסידים ואנשי מעשה תלמידי חכמים מובהקים, ומצד השני היו שם גם מהנאורים ששאפו להתקדמות ולמודרניזציא, ובין שני הקיצוניות האלה נמצא חלק גדול של הקהילה שלא נטו ימין ושמאל, והמה בעלי בתים פשוטים אנשים ישרים שומרי תורה ומצוות. וידוע שכל חוג רצונם שהרב ילך אך ורק בשיטתם לבד, ויתנגד לבעלי שיטות זולתה. וזה היה באמת פרי ושורש של רוב המחלוקות בישראל על הרבנים בקהילותיהם. אמנם רבינו ז"ל, הודות לאישיותו הגדולה, וחכמתו וצדקתו ויושר לבבו וכשרונותיו המצוינים, וברוחו הכביר, וחוט של
(עמוד טז)
חסד שהיה משוך עליו, ליכד תחת כנפי השפעתו את החוגים השונים, שכולם כבדוהו וסרו למשמעתו. ומאז בוא רבינו לעיר העלמעץ, התפתחה קהילתו ביתר שאת ויתר עז, והשפעת המנהיג הגדול והדגול היתה ניכרת על כל צעד ושעל וישב שם רבינו על כסא כבודו בכבוד ותפארת. ועד הגירוש הנורא של השואה בשנת תש"ד ע"י הנאצים הארורים והאכזרים, וההונגרים הצוררים ימ"ש, עמדה קהילת העלמעץ על כנה לשם ולתהלה.

איש אשכולות. רבינו ז"ל היה מחונן בכשרונות גאוניים בשטחים שונים. למד בחריצות ועמקות גדול. שקידתו בתורה היתה עצומה מאוד במשך כל ימי חייו. ספרי שו"ת האחרונים היו ברורים וידועים לו, נוסף על חידושי הראשונים ותשובותיהם. היה מפורסם לבעל הוראה מובהק בכל המדינה. התכתב עם גאוני דורו בשו"ת להלכה ולמעשה. וממקומות רבים פנו אליו בשאלות מסובכות בכל עניני ד' חלקי שו"ע, כאשר יראה הקורא בספר שו"ת הנוכחי. וכן התכתב הרבה עם הגאון הצדיק ר' יונתן שטייף זצ"ל שהיה בידידות נאמנה עם רבינו זצ"ל עוד מעת שהיה ראב"ד בק"ק אונגוואר (עיר אונגוואר היה סמוך ונראה לעיר העלמעץ) עוד טרם שנתקבל לראב"ד בק"ק בודאפעסט. ומני אז התייעץ עם רבינו לעתים תכופות בבעיות הלכתיות חמורות שבאו לפניו. ויש עוד אצלינו ג' כרכים גדולים כת"י שו"ת שהניח אחריו, וגם כמה כרכים חידושים על סוגיות הש"ס. והרבנים הגאונים בזמנו, קראו עליו שהוא "איש אשכולות", כדאיתא בתמורה דף ט"ו ע"ב מאי אשכולות, איש שהכל בו, ופירש"י - תורה ויראת חטא וגמילות חסדים. וכל הג' מידות האלו היו בו במדה גדושה. דרך לימודו עם בני הישיבה היתה מתוך בקיאותו המקיפה בכל חדרי תורה. חידושיו החריפים על סוגיות הש"ס נבנו על יסודות נאמנים, בהבנה עמוקה ובהסברה ישרה. ובדרך כלל היתה שיטת לימודיו מיזוג נפלא של חריפות ובקיאות. ומתוך כשרונותיו הנעלים, זכה לחבר חיבורים גדולים ונפלאים יקרי הערך, בהלכה ובפלפול.

דרשן נפלא. רבינו ז"ל היה נואם בחסד עליון, פה מפיק מרגליות אשר דרוש דרש בדרושים לכל חפציהם, בשבתות וימים טובים ובהזדמנויות שונות. דרשותיו היו בהתלהבות גדולה עד שמשך אליו את לבב כל השומעים, ועי"כ התפשט חוג השפעתו לא לבד על אנשים פשוטים אלא גם על אצילי העדה ונכבדיה.

למודעי אני צריך, שמחפשים אנחנו אחרי הקונטרסים כת"י על דברי אגדה ודרשות אשר דרש רבינו. ידענו, וגם ראינו אחרי המלחמה, שהיו לו לרבינו כמה קונטרסים עה"ת לכל פרשיות השבוע בדרך דרוש וגם בדרך אגדה עפ"י הקדמות מספה"ק שיסודתן מהררי קודש ובספרי חסידים מתלמידי בעש"ט הקדוש זי"ע. וגם היו לו ב' כרכים גדולים דרשות. ולצערנו נאבדו מאתנו ולא מצאנו מהם בין כת"י שבידנו. וחבל על דאבדין.

מידותיו. רבינו ז"ל הצטיין במידותיו הנעלות ובהנהגתו המוסרית. כל מעשיו היו מכוונים אל נקודת האמת. דבריו היו במתינות, נשמר היה מאד מלבטא בשפתיו פגיעה כל שהוא נגד מי שהוא, דרכו היה דרכי נועם ודברי חן, והיה מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות. היה בעל נפש יפה ובעל נמוסים עדינים, ובכל זאת נשא את כסא הרבנות בכל תוקף ועוז. ואף שנראה לכאורה ששתי מידות הללו סותרים זה את זה, מצד אחד ענותנותו, ומצד השני תוקף הנהגת הקהילה. אבל באמת אצל ענקי הרוח שתורתם וחכמתם עומדת להם, שתי מידות הללו משלימים זה את זה, שבמקום ענותנותם שם גדולתם. וכמו שפי' החתם סופר בפ' פנחס, עה"פ תחת אשר קנא לאלקיו וכפר על בני ישראל, שפנחס פעל ב' הפכים בנושא אחד, קנא לאלקיו בחרי
(עמוד טז)
אף וחימה לכבוד ה', ואפ"ה ויכפר על בנ"י שכיפר להם מה שדיברו נגדו ומחל להם בלב שלם ולא תבע עלבונו, נמצא שהוא פעל ב' הפכים, עכת"ד הקדושים, ראה בח"ס עה"ת, במדבר עמ' קל"ה סוף טור א' ע"ש.

חכמתו. רוחב בינתו וחכמתו היה עד להפליא. וחכמתו עמדה לו לעשות משפט וצדק ולדון בדברי ריבות בין איש לרעהו. וכמה פעמים ביקשו אותו שיסע לעיירות אחרות לדון להם ד"ת ולתווך שם השלום. כן יש בידינו בכת"י תשובה ארוכה בנידון הסכסוך שהיה בעיר מעזא-לאבריטץ בין הבעלי בתים דשם בענין חזקת הרבנות, והיה שם ב"ד של ג', והוא היה היושב ראש. [נדפס כאן בפנים סי' מ"ה]

אישיותו האצילה הקסימה את כל מי שבא לקבל פני קדשו, כולם הביטו אליו כאב ופטרון. ובכל דבר הקשה גם בחיי המשפחה ודברים הנוגעים אל הממון היה רצונם לשמוע דעת רבם האהוב. הופעתו היתה מעוררת יראת הכבוד בכל מקום בואו. תוארו החיצוני היה הדור ונאה, גבה קומה ובעל הדרת פנים נהדרה. צורתו האצילה וזיו קלסתר פניו המאירות ומבהיקות הוד והדר, התאימה לאצילות רוחניותו הפנימית. ולא לבד היהודים בעירו כבדוהו, אבל להבדיל גם הנכרי ושרי הממשלה ויתר הפקידים כבדוהו מאד, ובעברו ברחוב העיר קמו גם הגוים מפניו, ופנו לפניו הדרך ויברכוהו ביראת הכבוד.

תקופת השואה. בשנת ת"ש כאשר נספחה עיר העלמעץ ממדינת צ'כוסלובקיא למדינת הונגריא שהיה בעל בריתו של הצורר הגרמני, מני אז התחילו גזירות קשות על יהודי הונגריא. החיים באותה תקופה היו מרים וקשים, ואז נתגלה רבינו במלוא זוהר גדולתו, בשעה שאנשי צאן מרעיתו היו נתונים בצרה ובשביה ונאנקים מגזירות רעות והרדיפות של המשטר ההונגרי. בימים קשים אלה היה משמיע רבינו דברי עידוד וחיזוק, והשתדל לעורר ניצוץ של תקוה בלב הציבור.

לא אוכל לשכוח את המאורע מה שהיה בערב פסח האחרון לימי חייו של רבינו, בשנת תש"ד, כאשר מדינת הונגריה היה כבר נדרס ע"י רגלי הנאצים הגרמנים ימ"ש, ועל יהדות הונגריה כבר נתקדרו עבים שחורים לקראת השואה, שבכל יום ויום הוסיפו גזירות אכזריות על היהודים. ואז בערב פסח נעדר בהעלמעץ איש זקן, ורבינו זצ"ל ראה לנכון להספידו בפניו על אף שאין מספידין בחודש ניסן ובפרט בערב פסח, אך רבינו ז"ל ראה בזה צורך השעה וההכרח בשביל המצב המדוכה. [ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ר"ז שצידד להקל לענין הספד בחוה"מ לת"ח כשיש צורך שעה בדבר, ועיין בספר נימוקי או"ח להגה"ק ממונקאטש בסי' ת"כ שכתב להקל להספיד ת"ח בפניו בר"ח חנוכה ופורים לעת ההכרח], ובתוך הדברים אמר רבינו שאשרי לאיש היהודי הזה הנפטר, שזכה לקבר ישראל, בעת שהרבה מאחב"י אינם זוכים לזה כעת בעוה"ר. וכל העולם שהיו שם געו בבכיה נוראה. וכנראה הרגיש רבינו את האסון הנורא שעומד לפניו ולפני כל אחב"י שבארץ הונגריה, כי זה היה כחדשיים לפני הגירוש והשואה, שנהרג הוא עם כל בני עירו באוישוויץ ולא זכו לקבורת ישראל.

משמרת פקודתו. עמד על משמרתו משמרת הקודש בכל עניני הקהילה והקריב בכל כוחו לצרכי הקהילה, להורות בעניני איסור והיתר ולדון בין איש לרעהו, למד עמהם בכל יום שיעורין כסדרן ערב ובוקר. השגיח בעינא פקיחא על סדרי עניני הכשרות בכל ענפיהם. השו"בים והקצבים ובתי המטבחיים של הקהילה וכדומה. וביחוד בפרוס חג הפסח הלך בכל יום אל בתי האופה לפקח שאפיית המצות נעשה הכל בדייקנות על פי הוראותיו. הלך בעצמו בעיר סביב כדי לבקר את מצב העירובין
(עמוד יח)
מסביב לעיר. היה מרבה לבקר לעתים תכופות בתלמוד תורה, לראות איך לומדים המלמדים והמורים עם התלמידים. וכן גם שאר מוסדות הקהילה: חברה קדישא, חברה גמילות חסדים וביקור חולים, וחברה תפארת בחורים, הכל היה על פי הוראותיו. דאג במיוחד לאותם העניים הנצרכים שהסתירו את דלותם, ובפרט לאנשים שירדו מנכסיהם שסרבו לקבל עזרה מכספי צדקה של הקהילה, השתדל לסייע להם במיטב יכולתו. היה נוהג לערוך ביקורים בכל הישובים השייכים להגליל שבעירו, שהתעניין שם בכל פרט הנוגע ליהדות ולכשרות.

תלמידי הישיבה. מיום בואו לעירנו נהרו אל ישיבתו הרבה תלמידים הגונים לשמוע ולהתענג בשיעוריו אשר למד בעיון נמרץ והסביר להם בהשכל ודעת את כל השיטות בסידור נכון וישר. מטרת הלימוד בישיבתו היתה לגדל דור של בעלי בתים תלמידי חכמים ויראי שמים. התייחסו לתלמידיו היה כאב לבנו. דאג בעד כל מחסוריהם בעת למדם בישיבתו, ואף דאג בשבילם גם אחרי עזבם את הישיבה. התלמידים נשארו קשורים לרבם אף הרבה שנים לאחר שעזבו את הישיבה, והוקירו את רבם הגדול ביתר שאת, ובחיבה רבה השיב רבינו לתלמידיו שפנו אליו בשאלות שונות, כאשר יראה הקורא בספר שו"ת הנוכחי, אשר כמה תשובות השיב רבינו לתלמידיו בכל עניניהם הפרטיים, כגון בענין שידוכים שיווי שמות של המחותנים, וכדומה.

לא אמנע מלהזכיר פה המאורע שהיה לי עם רבינו הק' זי"ע. בשנת תש"ג כשהייתי במחנה העבודה שבור ורצוץ תחת עבודת הפרך, והייתי נזהר שם מלאכול מאכלות אסורות עד כדי כך שהגעתי למצב קשה מאד, אבל לא רציתי להתחיל-לאכול עד שרבינו ירשה לי, וכתבתי לחבירי הנאמן ר' יעקב רובין נ"י, כעת בתל-אביב, ברמיזה שיתקשר עם רבינו וישאל חוות דעתו, האם מחויב אני להמשיך להתנזר ממאכלות הנ"ל או שמפאת המצב הקשה של פיקוח נפש מותר אני לאכול. ועל זה כחב לי רבינו הק' בעצמו מכתב בלשון הונגרית, שעבר את הצנזורה הצבאית, בלשון חיבה בזה"ל: בני יקירי, קראתי מכתבך, ותדע שהקב"ה כביכול מנהיג אותנו, כלומר הכל מן השמים, ותעשה איך שהקב"ה מנהיג עולמו, עכ"ל, וחתם שמו ג"כ ברמיזה, לא בלשון "רבך" כמו שהיה רגיל לחתום שמו במכתביו שכתב לתלמידיו, אלא בלשן "רועה", כדי שהרשעים לא יבינו ממי המדובר. ובשולי המכתב הוסיף עוד לומר, שמייחל לי שאזכה לחזור הביתה ולעשות פעלים לטובה. ואחר כמה שנים כאשר עלה בידינו להציל את כתבי ידו, חשבתי שדבריו האחרונים שהוסיף בשולי המכתב, ירמוזון אלי, כאילו נבואה נזרקה מפה קדשו, שאחזור הביתה ושאוכל לפעול טובות דהיינו להתעסק במצוה רבה וגדולה זו להוציא לאור כתביו הקדושים שנשארו אחריו. וגם כדאי לציין, שמאותו הזמן שקבלתי מכתבו הנ"ל, הסתדר עלי הכל לטובה, וב"ה שלא הוצטרכתי לנגוע במאכלות אסורות.

כאמור לעיל בפתח דברינו, לא הרהבתי עוז בנפשי לבוא ולתאר את גדולתו וצדקתו של רבינו ז"ל, דבר שהוא למעלה מהשגתי. וכל האמור בזה הוא רק סיפור תמצית קורות ימי חייו עד כמה שידועות לי אשר בעיני ראיתי ובאזני שמעתי וגם מתוך כתבי ידיו אשר ישנם תחת ידי. כדי להזכיר לנו ולדורות הבאים אחרינו, את צורתו של אותו אדם גדול בענקים רבינו הגה"ק זצוקלה"ה, לשמו ולזכרו תאות נפשינו, למען נלך בעקבותיו וללמוד ממעשיו הכבירים.

ועל אלה אני בוכה ואקונן מספד מר, על חורבן בית ישראל החסידים והישרים והתמימים אשר היו לטרף לשיני האויב הנאצים ימ"ש, ובתוכם גם קהילתנו הקדושה עיר העלמעץ, ובני משפחתי הישרים. לבי עליהם דוי בזכרי איך הם ונשיהם ובניהם
(עמוד יט)
ובנותיהם כצאן לטבח הובלו והעלו על מוקדות אש ונשרפו על קידוש השם בשנת תש"ד. אנא ה' המצא להם מנוחה נכונה במעלות קדושים וטהורים, נשמות צדיקים וצדקניות. תקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בביאת גואל צדק בב"א.

בשנת תש"ה, כאשר בחמלת ה' עלינו ובהשגחתו הנפלאה, אחרי ימי הזעם נשארנו אנחנו השרידים משארית הפליטה, אודים מוצלים מאש, לאחר שעברו עלינו משברי ים, גלי תהום צל-מות, בצוק העתים שנות הגירוש והשואה, שנת ת"ש - תש"ד, במחנות שירות העבודה של צבא ההונגרים. באוקריינא ועוד, ובמחנות ההשמדה אוישוויץ, שנשארנו בחיים במתי מעט, כשבאנו לבית אבותינו בחזרה וראינו את החורבן הנורא, שלא נשאר רק אחד או שנים ממשפחה, ומהרבה משפחות גדולות לא נשאר שום זכר, שאף אחד מהם לא נשאר בחיים. רובם של בני קהילתנו הקדושה הובלו למחנה ההשמדה אוישוויץ ובתוכם גם רבינו הגדול מוהר"ר יואל וואלף גלאטטשטיין עם משפחתו הי"ד. ונשארנו כצאן בלי רועה. ואז מתוך הלחץ ועוני ובמר נפש על אבדן משפחתנו, החלטנו שאין לנו להתיאש ח"ו כאילו נצחו הצוררים ח"ו מה שיזמו להכרית לגמרי את עם ישראל מעולל ועד יונק כאילו ח"ו זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו. ואמרנו דאדרבא, עלינו להתחיל מיד לייסד משפחה, ולארגן את הקהילה קטנה שנשארה לפליטה, כי רובם ככולם מה שנשארו בחיים היו אנשים ונערות צעירים מגיל עשרים עד שלשים. ואז נתקבל אצלינו לרב אב"ד הגה"צ מוהר"ר חי"ל דייטש שליט"א, כעת בברוקלין, הנודע בשם הרבי מהעלמעץ. אמנם לצערנו לא ארכו לנו שם הימים כי בשנת תש"ח מחמת פגעי הזמן שונות, שמטעם השלטון התחילו הרדיפות לישראלים במדינת צ'כוסלובקיא. וכל בני הקהילה לקחו את מקל הנדודים, ולאחר טילטולים שונים בעירום ובחוסר כל, מצאנו מקלט, מי בארץ ישראל, ומי כאן בארצות הברית.

ואני תפלה וכפי פרושות השמים בשבח ותודה לא-ל העונה אותי ביום צרה, כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלקים באור החיים, בהיותי כלוא במחנה העבודה שבור ורצוץ תחת עבודת הפרך, וכפסע ביני ובין המות, ובכל רגע ראיתי השגחת הבורא ית"ש, וממש בכל פסיעה ופסיעה ראיתי כי זכות אבות עמדה לי. ומודה אני להשי"ת על כל החסדים שעשה עמדי עד הלום, שלאחר החורבן הנורא באבדן משפחתינו, הנחני ה' בדרך אמת לייסד משפחה עם מחברתי מרת ציפא תחי', וברכני ה' עם בנים ובנות, וב"ה שזכינו לגדלם על דרך ישראל סבא, בדרך אשר סללו לנו אבותינו ורבותינו הי"ד. ואני תפלה שנזכה יחד לראות ולרוות נחת ועונג מהם ומצאצאיהם, לראותם עוסקים בתורה במצות ובמעשים טובים עד ביאת גואל צדק בב"א.

וטרם אכלה לדבר לא אמנע מלהביע ברכת רב תודה ותשואות חן אל מעלת כבוד מחותני איש המעשה ורב פעלים מוה"ר יצחק אייזיק גראס נ"י ובנו החביב ר' חיים נ"י, בעלי דפוס עדיסאן. ממעון הברכות יתברכו ותשואות חן להם על סיועם החשוב להוצאת ספר הזה מבית דפוסם. וברכה מיוחדת לחתנו הוא בני היקר ר' אלכסנדר יוסף נ"י, שהשקיע רב מרץ ועבודה רבה שיצא הספר הזה מתחת ידיהם כלול בהדרו ויפיו. זכרה להם א-לוה לטובה וישלם להם כפרי מעללם, ובכל אשר יפנו יצליחו, אך טוב וחסד יהיה מנת חלקם וגורלם, יראו זרע ברך ה' דור ישרים נאמנים לה' ולתורתו.
(עמוד כ)
ועל הטוב יזכר בתודה רבה, מוה"ר אברהם דוד גליק נ"י, בעל דפוס מזל שעמד לעזרתינו בעצה טובה, ולא חס על זמנו, בסבל רב ובשלמות המלאכה, שיצא דבר מתוקן מתחת ידו. ובדין הוא שיטול שכרו, ויתברך בכל טוב, ויראה ברכה במעשה ידיו.

ובצאתי בשלום מן הקודש, תערב נא עתירתי לפני אדון כל, בהודאה על העבר ובבקשה על העתיד. יה"ר מלפני אבינו שבהעמים שנהי' אנחנו וזרענו וזרע זרענו עובדי ה' באמת ולומדי תורתו לשמה עד אשר יעמדו רגלי מבשר משמיע ישועה במהרה בימינו אמן.

באעה"ח, פה ברוקלין, נ.י. יום ט"ו אלול תשמ"ז לפ"ק.

שלמה דוב אסטרייכער
מילדי עיר העלמעץ ותלמיד רבינו המחבר ז"ל

יושב ראש
חברה אנשי העלמעץ

הודעה
תוכן השאלה שלפני כל תשובה, אינו מהמחבר. רק המעתיק הוציא אותה מתמצית התשובה, כדי להקל על המעיין. והכניסם בשני חצאי מרובע כזה [ ].

(עמוד כד)
תכתב זאת לדור אחרון
לזכרון חברינו הבחור אשר אנשיל עהרמאן הי"ד מילדי עיר העלמעץ, אשר חרף נפשו להציל כמה מאות נפשות ישראל מצפרני חיות טרף, בימי השואה של יהודי הונגאריא, בעיר הבירא בודאפעסט בשנת תש"ד-ה'.

גורלו המר של יהודי הונגאריא

באביב של שנת תש"ד, עם כיבוש מדינת הונגאריא על ידי פלש צבא הגרמאני, התקדרו שמים בעבים וערפל כיסה את הארץ ליהודי הונגאריא מפני חמת המציק ע"י קלגסי הנאצים הס.ס. ימ"ש, שוד ושבר של הפולשים הרוצחים בסיוע אנשי משמר הז'ונדארמארים ההונגארים ואנשי אוכלוסי' ההונגארית המורשעת ששמחו לאיד היהודים.

השלב הראשון של גזירות הגירוש שהוציאה ממשלת הרשעה, היתה הריכוז של היהודים בגיטאות סגורים בתנאים בלתי אנושיים, עם המון הצרות והתלאות ופגעים ויגונים, רתת וחלחלה אחזה כל חושב מחשבות, מפחד איוב יגורו כל היום, אשר משם כצאן לטבח יובלו, אנשים שלמים צדיקים ותמימים, נאהבים ונעימים, לומדים עם חכמים, זקנים עם נערים טף ונשים, לארץ הגזירה אוישוויץ באופן אכזרי, שבורים ורצוצים בגוף ונפש תוך עינוים איומים. ואנשי משמר ההונגארים הז'ונדארמארים נהגו בקרבנותיהם באכזריות רבה, אנשים ישישים ונשים וטף נדחסו לתוך קרונות משא, שהיו סגורים במשך כל הנסיעה של שלשה ימים (מהגיטו עד לאוישוויץ), בעצומו של קיץ, 80 איש בכל קרון. ואנשי משטר הרשעים אמרו להמגורשים שהם נשלחים למחנה עבודה, ועוד שאר שקרים בדויים. ואז כשהיו בגיטו, הצליח חברינו אשר אנשיל עהרמאן לברוח מן הגיטו לעיר הבירה בודאפעסט. ושם הצטרף לפעילי מחתרת אשר כל מגמתם היה מפעל הצלה, לתת מחסה לאנשים שברחו ממחנות עבודה וגם להפליטים ממדינת סלובאקיא שמצאו מקלט בהונגאריא בשנת תש"ב כאשר החל הגירוש של יהודי סלובאקיא והצליחו להמלט להונגאריא. ובחירוף נפש עמלו להציל אותם בעזרת תעודות מזוייפים אשר זייפו במומחיות רבה ע"י מדפיסים יהודים שעבדו במסירות נפש, גם הלבישו אותם בבגדי נכרים שלא יכירו אותם שהם יהודים.

בחודש אב שנת תש"ד, בעת אשר כבר גירשו את היהודים יושבי ערי השדה שבהונגאריא לאושוויץ. ונשארו עוד היהודים בבירת הונגאריא בודאפעסט, שהיו בה לערך 250,000 יהודים, אשר גם הם נתרכזו בגיטו סגור. ואז כבר נודע הגורל של המגורשים שנשלחו לאוישוויץ למחנה המוות, והיה זה על ידי "הפרוטוקולים מאוישוויץ" שנשלחו מסלובאקיא לעולם החפשי על ידי הרב המפורסם ר' מיכאל דוב ווייסמאנדל ז"ל מנייטרא, ששני בחורים יהודים מסלאבאקיא שנמלטו מאוישוויץ, מסרו דין וחשבון מהימן ומפורט על מחנה המוות וההשמדה. ואז בתקופה זו נקטו, מנהיגי הנוצרים שבהונגאריא, צעדים מעשיים ותקיפים אצל שרי המדינה שבהונגאריא, להפסקת הגירוש כדי להציל שרידי יהדות שבהונגאריא, וכן הורגשה התעוררות אצל אישים מסויימים בעולם החפשי שנתעוררו על המאורעות שבהונגאריא, על ידי היהודים שבארצות הנייטראלים, ופנו אל הנשיא רחוולט שבארצות הברית ואל המלך שבמדינת שוודיה, למחות במחאה תקיף וחמיר אצל שרי ממשלת הונגאריא נגד הגירושים. ואז אף שפסקה הגירוש לאוישוויץ מעיר הבירה בודאפעסט, אבל הטרור והאנדרלמוסיא נמשכה בבודאפעסט עצמה, והאספסוף השתלט על הרחוב ע"י הרשע הצורר סאלאשי ימ"ש, שתפש את השלטון בידו כמנהיג האומה. ובכל שעות היום נראו יהודים מובלים בכוח על ידי אנשי הס.ס. ההונגארים למקום בלתי ידוע, לרוב הוליכו אותם למרתף חשוך אשר שם יסרו אותם במכות אכזריות עד דכדוכה של נפש, ולפעמים הוציאו אותם מבתיהם בחשכת לילה והובאו לשפת נהר דונא ושם רצחו אותם במכונות יריה והשליכום בנהר.

ואז בעת ההוא היה חברינו, אשר אנשיל עהרמאן הנ"ל, מן הצעירים אמיץ רוח שחזות שלו נראה כמו לא-יהודי ובעזרת תעודות מזויפות וחרב שלופה בידו הצטייד כמו אנשי צבא המשטר של הס.ס., ועל ידי זה עלה בידו להציל הרבה יהודים, ובחרף נפש לא נח ולא שקט בעבודת ההצלה כשראה שיש מבוא להציל יהודים. פעם אחת ראה ששני אנשי השוטרים מוליכים מספר יהודים להריגה, אז פנה עליהם אשר אנשיל שהיה מלובש בבגדי ס.ס. ואמר להם שמעו נא, הנה ברחוב השני יש סערה של אנדלמוסי' ותנועה מהפכנית נגד שליטת סאלאשי, לכן איעצכם שתלכו מהר שמה כדי לסדר עמהם ואני אוכל לטפל עם היהודים הללו כדבעי, וכן היה שהם הלכו לרחוב השני, ובנתיים אמר לכל החבורה מהרו לברוח להימלט ולהסתתר, וגם הוא נעלם למקום אחר, וניצולו כולם על ידו. וכמה פעמים ראה ששוטר אחד הלך להגיטו בחשכת לילה והוציא משם כמה אנשים להוליכם לשפת הנהר, והוא הלך אחריו וכשראה שאין איש רואהו והיה חרבו שלופה בידו, הרג את השוטר, והיהודים ברחו ונמלטו. אמנם לדאבונינו ימים אחדים טרם שנשתחרר עיר הבירה בודאפעסט, נפלה איזה חשד עליו אצל השוטרים הצוררים ימ"ש, ונתפס על ידם ואז נהרג מתוך עינוים קשים. ה' ינקום דמו. ובצדק נוכל לומר עליו מה שאמרו חז"ל (ב"ב דף יא.) כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועל אחת כמה וכמה מי שמסר נפשו להציל הרבה נפשות מישראל.
יהא זכרו ברוך