נולד בגליציה בשנת תרמ"ב (1882). נספה באושוויץ (1942)

בצעירותו שימש כרב בגליציה. נדודיו החלו במלחמת העולם הראשונה, ומאז גלה "גלות אחר גלות". בבודפסט ובווינה התערה בחיי הקהילה המזרח אירופית ושימש ברבנות, כך גם במץ (Metz) שבצרפת, שם התמנה משנת תרפ"ט (1929) לרב קהילת "קהל יראים" של המהגרים ממזרח אירופה וממרכזה, ונודע בפעילותו לארגון החיים הדתיים. ביתו היה פתוח לפליטים, שמספרם גדל בשנות השלושים. הרב נודע שם גם בדרשותיו, אותן ערך והוציא לאור בשנת תרצ"ה (1935) בספר "דרש משה" (דרש משה א-ב, בילגוריי תרצ"ה). בתקופה זו הוציא לאור גם את ספרו "שלש דמעות" (בילגוריי תרצ"ז 1937), ובו הספדים שנשא על ה"חפץ חיים", ר' מאיר שפירא מלובלין, הראי"ה קוק, ר' יוסף רוזין מדווינסק ועוד, וכן גם הספדים על צרות ישראל, כגון פרעות תרפ"ט והגזירות בגרמניה ובפולין.

עם פרוץ המלחמה נדד לבורדו [Bordeaux] ולדרום צרפת, ולאחר מכן הוגלה עם רבים מהיהודים ה"מהגרים" למחנה ההסגר לה-לנד (La Lande) בצרפת הצפונית בכסלו תש"א (דצמבר 1940). במחנה זה היה כלוא עשרים ואחד חודשים עם אשתו הרבנית חנה גיטל ואביו הקשיש ר' אברהם יהודה לייבוש. בערב ראש השנה תש"ג (ספטמבר 1942) נשלחו לדראנסי ולאושויץ.

לקריאה - ידי משה