נולד בד' ניסן תרס"ח (1908) לאביו הרב יששכר דב ליפשיץ, דומ"ץ באונגוואר, ומצד אמו היה נכד לרב שלום הלברשטאם, האדמו"ר מסטרופקוב בעל ה"דברי שלום".

נפטר בו' כסלו תשנ"ה (1994).

למד אצל סבו, בעל ה"דברי שלום", ואצל דודו, הרב מנחם מנדל בעל ה"שארית מנחם", אדמו"רי סטרופקוב.

נשא לאישה את מרים לאה, בת דודו הרב יצחק ראובן ליפשיץ, ראב"ד דונייץ.

בשנת תרצ"ב (1932) התמנה לרבה של יבלונקה (גליציה), ומשם עבר לשמש כדומ"ץ בבערגסס.

עם השתלטות הונגריה על מקום מגוריו נאלץ להסתתר בהיותו נתין פולני הצפוי לגירוש לפולין. אחרי הפלישה של גרמניה להונגריה שולח עם כל משפחתו לאושויץ. אשתו וששת ילדיו נספו, והוא טולטל במחנות, מאושויץ לדכאו, לגרוסרוזן, למילדורף ועוד.

לאחר השחרור התמנה לרב העיר במברג וגלילות פרנקוניא ופעל לשיקום שארית הפליטה וסיפוק צורכיהם הדתיים. נשא לאישה את בת הרב יחיאל מיכל שלאגר, אב"ד בוקשביץ (גליציה).

בכסלו תש"ט (1948) עלה לארץ והתמנה לרב ברמלה, הקים שם בית מדרש "דברי חיים" ופעל לרווחתם של העולים מארצות המזרח. בשנת תשי"ג (1953) עבר לירושלים והקים שם בית מדרש לחסידי סטרופקוב. באייר תשי"ד (1954) נפטר דודו הרב מנחם מנדל, האדמו"ר מסטרופקוב, ורק אז הסכים לשמש כאדמו"ר מסטרופקוב.

ספריו: "דברי יחזקאל שרגא".

לקריאה - דברי יחזקאל שרגא