נולד בשנת תרכ"ג (1863) בעיר איוויע שבליטא. נפטר בשנת ת"ש (1840) בווילנה.

בצעירותו למד באיישישוק ובישיבת וולוז'ין המפורסמת. בהיותו בן 23 נפטר חמיו והוא נתמנה תחתיו כרב בעיר וילנה, שם שימש ברבנות עד יום מותו. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח ליקטרינוסלב, שם פעל למען ארגון החיים הדתיים באזור. לאחר המלחמה חזר לווילנה ונודע כסמכות הלכתית בכל תפוצות ישראל. שימש כנשיא 'ועד הישיבות' בליטא והיה ממנהיגי 'אגודת ישראל' הבולטים, והיה אביהם של בני הישיבות שגלו לווילנה בעקבות כיבוש פולין. הוא נפטר כעשרה חודשים לפני הכיבוש הנאצי. חיבוריו כוללים שלושה חלקים של הספר "אחיעזר" (תרפ"ב, תרפ"ה ותרצ"ט).

לקריאה - אחיעזר חלק ג'