תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא אין מובאים קורות חייו של המחבר.
הוא עוסק בעמלק ובהמן כאבותיהם של היטלר, ומאריך בסיבת חיוב הזכירה התמידית של מחית עמלק.

המבוא:

את ספרי זה הנני מקדיש, לזכר נשמות הנאהבים והנעימים שנעקרו מן העולם בידי הארורים.
ינקום ה' את נקמתם.

מבוא
(עמוד 7)
אומות העולם אף שאין להם תורה, אבל חכמה ומוסר יש להם, ומסורת היא לנו שבעת שמתנהגים ברוח הזה, אז הנאה להם והנאה לעולם, אבל בזמנים שהמה יוצאים מגדרם ועוזבים דרך המוסר והשכל, אז המה מתנהגים כפראים וכחיות היער אשר לא יחונו זקן ונער, כאשר קרה בכל ההתנפלויות של העמים על ישראל בתקופות שונות, וכבר אמר דוד מלך ישראל (שמואל ב' כ"ד, ט"ו): "נפלה נא ביד ד' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפולה", כי האדם אשר בידו לבחור בטוב וברע, אם חסרים לו מדות ומוסר, פגיעתו רעה ביותר מפגיעת חיה רעה; וזה שהוכיח אברהם את אבימלך באמרו; "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה", כי במקום שאין שם יראת אלקים, ממילא אין שם רחמנות ובושה, מה שאנו רואים ומרגישים מיום אשר היינו לעם עד היום הזה.

עמלק התנפל על עם ישראל בדרך בצאתם ממצרים, לא מפני שחפץ להגן על ארצו כי ירא מפני ישראל, הוא ידע שעם עייף ויגע לא יתנפל על עם חפשי היושב בארצו, אמנם בשביל שעם ישראל היה עייף ויגע בלי כח לעמוד על נפשו ורכושו התנפל עליו, כדרך כל הזדים שאין בלבם יראת אלקים, ואין בקרבם רגש של רחמנות ובושה.

המן הרשע בן בנו של עמלק בקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בלי שום עול בכפם, ומניין לו לאדם אכזריות נוראה כזאת? רק מפני שלא היה לו יראת אלקים ובושת פנים.

היטלער הרשע שותפו של עמלק, ומשרתיו הרשעים גזרו לשחוט ולשרוף טף וזקן, ושפכו דם כמים באופן אכזרי נורא ומחריד, למרות העבודה הפוריה והעושר שרבים מישראל הביאו שמה, ובזמננו אשר יאמרו; כי תבל ומלואה עלו מעלה בסולם החכמה ומלאה הארץ רעה; אכזריות כזאת רק אפשר, מפני שלא היו להם יראת אלקים ובושת פנים, וממילא לא היה בלבם זיק של רחמנות. ומי פלל כי אחר זמן קרוב מאוד לחורבן הנורא הזה שגרמו הנאצים הזדים והארורים האלה, יעמדו אנשי שם להושיט את ידיהם לפושעים האלה ולהצדיקם בדין, אף כי לא היטיבו עדיין את דרכם להיות מוכשרים לבא בקהל העמים, וליקח חבל
(עמוד 8)
בתוך גויי צדק; וזה רק אפשר בעולם של תהו ובהו שהאמת נעדרת מן הארץ.

אנחנו נצטוינו במצות עשה לזכור "אשר עשה לנו עמלק", וגם במצות לא תעשה, באמרו: "לא תשכח" וכל כך למה? כי לולא הצווי של "לא תשכח" כבר היה שכוח ממנו לגמרי, כי הדבר ידוע הוא "שהזמן מרפא", אבל כאשר עמלק עוד חי בכל דור ודור ועוד לא מת, עלינו להיות תמיד בהרמת יד נגדו, ולזכור מה שעשה לנו עמלק הראשון שהוא סמל לכל אסון ושוד ושבר וחמס בכל דור ודור, מן עמלק - עד המן, ומן המן - עד היטלער ימ"ש. ולזה אמר: "וצא הלחם בעמלק", והוסיף לאמור: "מחר" ויש מחר לאחר זמן מרובה. כי לא תפסק מלחמת עמלק בכל דור, עד כי מלאה הארץ דעה . . .

ומה שנהגו עד היום הזה בקריאת המגילה להכות את המן ולמחות שמו כמבואר באור"ח (סימן תר"צ) ולא נודע לנו טעם הגון, אפשר שאנו מראים בזה, שאכזריות אויבינו לא החלישה את רוחנו, להיות תמיד בהרמת יד נגד המן ועמלק שבכל דור; "ומלחמה לה' בעמלק מדור לדור"; גם שלא נשכח עצמנו, ולמנוע להיות שותפו של עמלק, ולהכרית שנאת האדם לעמיתו, ושאיפת שוד וחמס המכונים בשם עמלק. ובמה נלחם נגד רוחו של עמלק אם לא ביראת אלקים ובמדות ומוסר? ובפרט בזמננו אשר רבים חללים יפלו במלחמות התבוננות הדעות האמיתיות, ולא ידעו את הדרך אשר ילכו בו, אלו קוראים נסעה ונלכה לשמאל באורח הזמן אשר תפיץ אורה על יושבי תבל, ונהי' ככל הגוים ויתנהגו כהם, ואין לנו עוד עסק בישראל סבא בתורתו ובהשקפתו, ואלו קוראים נסעה ונלכה לימין בדרך הטוב והחיים, ברוח אבותינו שמסרו את נפשם על הדת והיהדות.

לכן חברתי את הילקוט הזה, אף כי לא באתי עוד עד תכליתו, אבל די למשיב נפשות העייפות, וחיים המה למוציאיהם; ומי יתן וכל בחורי בני ישראל יהגו בו, למען ילמדו דרך ארץ, מדות ומוסר, ברוח אבותינו ושל בניהם אחריהם הממשיכים בטהרה את שלשלת הזהב הגדולה עד הר האלקים "הר סיני", ושם ישראל יהיה להם לגאון ולתפארת, וידעו לבחור בדרך הטוב והחיים.

המחבר