בן ישכר - ר' אליהו וינברגר

הספר יצא לאור בברוקלין בשנת תשמ"ב
נושא הספר: ביאורים חסידיים על התורה
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 6 עמודים ללא ציון מספור

תקציר המבוא:

בראשית המבוא, המחבר מציין שבכתיבת הספרים העוסקים בהתחזקות באמונה, האדם מכבד את הקדוש ברוך הוא.
המחבר מספר על רבותיו בעיר קראלי ובייחוד על הרבי מסאטמר. הוא מתאר כיצד דמותו של הרבי נחקקה בליבו וחיזקה אותו גם בזמנים הקשים ביותר של הכיבוש. לאחר השחרור עלה המחבר לארץ ישראל והשתקע בירושלים בקהילת "תולדות אהרון". הוא חותם את המבוא בדברים על חשיבות הזהירות שיש לנקוט בנושא התפילה.

המבוא:

בן ישכר

הקדמה

דוד המע"ה ביקש מהשי"ת (תהלים פ"ו) אודך ה' אלקי בכל לבבי ואכבדה שמך לעולם וגו', לכאורה יל"ד האיך אפשר לבן תמותה לבקש מהשי"ת "ואכבדה שמך לעולם" הלא הוא רק בשר ודם היום כאן ומחר בקבר, רק אפ"ל הכוונה שע"י שמניחים בעוה"ז בנים או תלמידים עובדי השי"ת הן ע"י שהדריך אותם ליראתו ית"ש, והן ע"י שהאדם משאיר אחריו ספרים קדושים בדברי התחזקות למבקשי יראת ה' ואהבתו, הרי הוא מכבד בזה את ה' ב"ה וב"ש לעולם.

וידוע דברי הספר חסידים (סי' תק"ל) שכותב בזה"ל, הקב"ה גוזר מי יהי' חכם ומה יהי' חכמתו וכמה ספרים יעשה יש שגזר עליו שעושה ספר אחד או ב' או ג' וכו' וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי זה גוזל מי שגילה לו כי לא גלו לו אלא לכתוב ועתיד ליתן את הדין ע"ז עכת"ד, הרי לך מזה, דהאדם שאפשרות בידו לכתוב החידושים שנתנו לו מתנה מן השמים הרי הוא מוכרח לכתבם, ומובן מעצמו שאם יש לו יכולת בעצמו או ע"י קרוביו וידידיו להעלותם על מכבש הדפוס, בוודאי מוטל עליו החוב להשתדל שיצאו לאור עולם במוקדם האפשרי, דאולי יצמח מזה טובה לעצמו, לבניו או לתלמידיו או קרוביו ויבואו לידי הרהור תשובה, או לתיקון המדות, ויעשה בזה נחת רוח להשי"ת לעולמי עד.

והיות שהאדם אינו יודע עתיו ורגעיו, ומי יודע האם אחר אריכת ימיו ושנותיו יהי' מי שישתדל להדפיסם, ובפרט בדור טרוד ומבולבל כדורינו אנו בעוה"ר, ואפי' מניח בנין וחתנין הרי כל אחד טרוד ומבולבל ומלאים נסיונות ודין גרמא שאין איש שם על לב להדפיס רמזי תורה שהשאיר אחריו ברכה אביו או חמיו. לכן גמרתי בלבי וכדעתי להשתדל בעזהשי"ת להתחיל לכתוב ולהדפיס הרמזי תורה שזכיתי לזה בחסדי השי"ת, אשר רובם ככולם מיוסדים המה לדברי התחזקות לתיקון המדות, כגון הזהירות מכעס, ולעומת זאת להשתמש בכעס דקדושה נגד היצה"ר וכחותיו, ולהתחזק לפני כל עבודת הק' בבחי' ויגבה לבו כדרכי ה', ולאחר העבודה להתחזק בשפלות רוח, וכן התחזקות לשמירת עינים, ושמירת הלשון, כי בפיו ובלשונו הרי הוא לומד התוה"ק ומתפלל הסדרי התפלות הק' ומזכיר שמותיו ית"ש יותר מאלף פעמים יום יום, (כמו שזכיתי בס"ד לפרטם אחת אל אחת בטבלאות מיוחדות, ונתפרסם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והי' לתועלת מרובה בעזהשי"ת*) ולהזהר מאד לברך המאה ברכות בכל יום בכוונה נכונה וכן כל סדרי התפלות הק' וכפרט הזכרת השמות הק' להזכיר אותם כראוי וכיאות ליראי ה' ולחושבי שמו ביראת הכבוד ובהתרגשות, עכ"פ כפי בחינתו ולא להזכירם ח"ו כמצות אנשים מלומדה, ולהתחזק להתפלל בחיות ובהתלהבות ויקריב כחותיו להשי"ת, ולהתקרב אל צדיקי אמת בקשר אמיץ וחזק, ועוד ענינים קדושים שעיניכם תחזינה מישרים בקונטרס הנוכחי אשר אנכי נותן לפניכם ברכה.

נעים זמירות ישראל במזמור הנ"ל (תהלים פ"ו) גמר אומר "כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי'" פסוק זה צריך כל נפש מישראל שהוא בגדר ירא שמים ויש לו שייכות ליראי ד', לאומרם בחיות ובשמחה עד אין שיעור, שזכה ברוב רחמי ה' וחסדיו המרובים להשאר בין יראי ה' ואוהביו בדור חשוך כזה שלא היתה כזאת מאז היתה ישראל לגוי, וזוכה שיהי' לו עכ"פ רצון באמת לעשות נחת רוח להשי"ת, ולהשאיר אחריו דור ישרים, כי השי"ת חננו בבינה ובהשכל לבחור בדרך החיים האמיתי ולהנצל עי"ז משאול תחתי' רח"ל. ובכל המזמור הזה "תפלה לדוד" שאומרים זאת כמעט בכל יום ויום לפני שיר של יום, גנוזים בה אוצרות מרגליות בכל פסוק ופסוק, ובעוה"ר רוב העולם חוטפים זאת, וגם הללו שמתפללים במתינות מהודו עד אחר השמו"ע, עכ"ז משם ואילך עד סוף התפלה ובכלל זה גם האשרי ובא לציון הולך הכל בחפזון רב, וכבר התאונן ע"ז החסיד המפורסם בעל יסוד ושורש העבודה זי"ע, והכל בא מחמת טירדות שונות והבלבולים המרובים וטירוף הדעת דקדושה השוררת בימינו בעוה"ר.

אבל עכ"ז צריך להודות להשי"ת על יראת שמים מעט דמעט שזוכה להרגיש ברוב רחמי ה', כמו שרמז המלך החסיד (תהלים ל') זמרו לה' חסידיו והודו "לזכר קדשו" שעכ"פ נשאר אצלו זכר קדשו, רושם וזכר מהקדושה. ובפרט אני הקטן שהייתי במחנות העבודה אצל הצוררים האונגארים ימ"ש יותר משנתיים, ואח"כ תחת הרוצחים הנאצי"ם ימ"ש מחצית השנה, והשי"ת עזר לנו להתחזק גם שם בעמק הבכא, ובעזרתו ית"ש נשארנו בחיים תרתי משמע בחיי הנפש והגוף, ובכן עלינו לשבח לאדון הכל, השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלנ"ו, רגלנו רומז על תרתי, רגלנו הגשמיים ורגלנו הרוחניים, כידוע שרגלים רומז למדת אמת, כי שקר אין לו רגלים. ובעינינו חזינו וראינו שכל אלו שהיו לפני המלחמה והצרות רח"ל חזקים בתוקף האמונה הקדושה והברורה, נשארו ברחמי ה' וחסדיו ביראת ה' ואמונה הטהורה גם עם כל הנסיונות הנוראות והאיומות שעברו עליהם.

ואלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, דמוע תדמע עיני ואלכה לי שדה בוכים, ואבכה מרה יחדיו עם כל בית ישראל מרי לבב הנבוכים, את השריפה אשר שרף ה', כי בעוה"ר נגדע ארז בלבנון, חשבנו לעת מרפא והנה בעתה, גדול כים שברינו מי ירפא לנו, רוח אפינו משיח ה' אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים נלכד בשחיתותינו, בחודש אשר בו לקינו בכפליים, חרב ביהמ"ק בירושלים, בכ"ו בו שנת תשל"ט לפ"ק עלה בסערה השמים כבוד, קדושת אדונינו מורינו ורבינו עיר וקדיש מן שמיא נחית כקש"ת מרן רבינו יואל בן רבינו חנניה יו"ט זצוקללה"ה אבדק"ק סאטמאר יע"א ומארי' דארעא ישראל ת"ו.

לן יאית למבכי, יען כי אני בעניי זכיתי להתלות בהאי אילנא רברבא, כזעירא דמן חבריא במתיבתא דרבי, כאשר זרח אור שמשו הבהיר במלא זוהרא בעירנו המהוללה ק"ק קראלי יצ"ו, וזכיתי לחזות בנועם ה' ולהתחמם לאורו, ולשאוב ממעיני תורתו צדקתו וקדושתו. ועתה אהה! פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. אך זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני, תורתו מגן לנו, הוא מאירת עינינו, שלא תמעד אשורינו, מני הדרך הצרופה שסלל לנו אבינו רועינו, בשטף מים הזדונים דחשכת גלותינו, ולא ימוש זכרון קדשו ומאווייו הק' מזכרונינו, ואז זכותו יגן עלינו. וימליץ טוב בעדינו, שנזכה לחזק נפשותינו, ולגדל בנינו ובני בנינו, ע"פ דרכי אבותינו ורבותינו, עד הנה זה עומד אחר כתלינו, יחיש פדות נפשינו, וישמחינו כימות עניתנו. וישלח לנו את רוח אפינו, משיח צדקינו אשר מבור גלות ידלינו, ויראו עינינו וישמח לבינו, ומלכינו בראשנו בב"א.

והודות לחסדי ה' המרובים שאבותיי ז"ל הי"ד הדריכו אותי לתורה ויראת שמים ולאמונה פשוטה, ונתנו אותי ללמוד תוי"ש אצל ת"ח מפורסמים ויראי ה' באמת, ובפרט האחרון אחרון חביב שזכיתי לשאוב ממעיני הקדושה וללמוד אצל מורי ורבי המובהק הגה"צ כקש"ת מוה"ר יהושע גליק זצ"ל, אביהם של האחים החשובים הני תרי צנתרי דדהבא ה"ה כבוד הרה"ח מוה"ר עזריאל שליט"א שהי' משב"ק ובן ביתו דמרן מסאטמאר זצוקללה"ה, וכבוד הרה"ח מו"ה אלתר יחזקאל שו"ב שליט"א.

אביהם הק' מו"ר זי"ע, הדריך אותי יחד עם חברים מקשיבים תלמידים מובחרים לתוה"ק ויראת ה' הטהורה, ודיבר אתנו תמיד בכל עת הרבה מאד מיראת השי"ת ואהבתו ית"ש, וכשחזרנו השיעורין בכל יום ראינו איך שאמר תהלים בדמעות שליש, וגם כשבירך ברכות הנהנין על פרי וכדומה, הי' זאת בכוונה עצומה ובהתעוררות רב, וע"פ רוב גם בדמעות, וכן תפלתו בכל יום ובפרט בשבתות ויו"ט היתה בדמעות שליש ובדביקות עצומה עד אין לשער כידוע לכל רואיו ומכיריו מאז, והי' מגדולי תלמידיו של הגה"ק אור העולם רבינו הק' מרן רבי שאול בראך זי"ע בעל משמרת אלעזר ועו"ס, ודיבר אתנו הרבה מצדקתו ויראתו ואהבתו הגדולה להשי"ת וממדריגותיו הגדולים והנוראים, זכותו יגן עלינו.

ובשנת תרפ"ו, שלהי חודש שבט שזכינו ברחמי השי"ת לחזות באור פני מלך חיים שבא לעלות על כסא הרבנות דעירנו המפוארה קראלי יצ"ו, כ"ק רוח אפינו מאור עינינו קודש הקדשים רשכבה"ג מרן מהר"י ט"ב מסאטמאר זי"ע, התקשר עמו מו"ר בקטירא דלא פסיק בדביקות עצומה ואהבה עזה, ובכל יום ויום דיבר מקדושתו וצדקתו וממדריגותיו הגדולים, ובפרט אחרי שב"ק בכל שבוע ושבוע הי' כל היום תהלתו בפיו, מהתפלות הק' ועריכת השלחנות הבדולחים, ומדברי תורה שהשמיע בקול חוצב להבות אש, שהיו רזא דרזין יוצאים מלב טהור בפרט בסעודת רעוא דרעוין, והמשיך עלינו בסיפוריו הק' יראת ה' ואהבתו ואמונת צדיקים, והתקשרות לצדיקי אמת, וכל זה נחקק בלבנו בזכרון בל ימחה לעולם, ומזה שאבנו כח כשהיינו ביערות תחת ממשל הנאצי"ם הארורים ימ"ש, והיינו יחדיו כמה מתלמידי רבינו הגה"ק מסאטמאר זי"ע, התחזקנו יחדיו, ובשב"ק טרם חזרתינו מהיער כשפנה מאתנו קצת השומר הנאצי הס.ס. ימ"ש, כי הלך להתחמם על יד המדורה שבער שם, נצלנו אז זאת ההזדמנות לעשות רקידה בזמר ישמחו במלכותך, וזה חימם אותנו ברוחניות ובגשמיות שלא נקפינו מחמת הקור העזה ששררה שם, ולא נשארנו ח"ו כאבן דומם בתוך היער, כמו שאירע בעוה"ר להרבה מאחב"י הי"ד, ורבות התחזקנו ע"י שציירנו לפנינו צורתו הק' של כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע, איך שעמד ליד הארון קודש לפני כל נדרי ובכה בדמעות שליש ובקול אדיר וחזק, והכה את גופו הק' בדלתי הארון הקודש, וזה חיזק אותנו בגשמיות שלא נתייאש ח"ו, וברוחניות שנשאר עבדים נאמנים להשי"ת ולא לבעט ח"ו בהיסורים הנוראים כי צדיק ה' בכל דרכיו על כל מה שעבר ועובר עלינו, עד שהזריח ה' אור לישרים בליל הסדר אור ליום ט"ו ניסן תש"ה לפ"ק בזמן אמירת ההגדה על הקרקע בחושך יגון ואנחה, עם מעט תפוחי אדמה, ובמדה גדושה מרו"ר, שפתאום נסו לנפשם הנאצי"ם שר"י, ברוב רחמי וחסדי ה', ע"י הפחד והבהלה שעלה מור"א על ראשיהם מחמת הרוסי"ם שרדפו אחריהם עד חרמה, ועזבו אותנו לנפשינו, ואז הלכנו רגלי ומעט ע"י נסיעה עד עיר הבירה פעסט יצ"ו, ומשם חזרנו לגרויסווארדיין יצ"ו, ואם אמרתי אספרה את כל התלאה אשר מצאתנו ואשר שתינו את כוס התרעלה בימים ההם, יכלה הניר והם לא יכלו, כמאמר הפייטן רעות שבעה נפשי ביגון כחי כלה, חיי מררו בקושי בשיעבוד מלכות עגלה וכו', עד שזכינו בעזה"י בשנת תש"ח לפ"ק לצאת מעמק הבכא שבורים ורצוצים, ולהגיע למחוז חפצינו לארה"ק לחיים ולשלום.

ובחמלת ה' עלי זכיתי בשנת תש"ט לפ"ק לקבוע משכני בתוככי ירושלים עיר הקודש ת"ו, וחפשתי את שאהבה נפשי מאז ומקדם להתפלל בחיות ובמתינות, חפשי ומצאתיו בעזהשי"ת אצל החבריא הקדושה "תולדות אהרן" שנתייסדה ע"י כ"ק אדמו"ר הרה"ק ציס"ע מרן מהר"א ראטה זי"ע בעמחסה"ק שומרי אמונים וש"ס, ובפרט הי' לי למשיב נפש כי ראש חברתינו חתנא דבי נשיאה כ"ק אדמו"ר הגה"ק שליט"א הוא מגדולי התלמידים המיוחדים של כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק רשכבה"ג בעל ויואל משה מסאטמאר זי"ע, והוא מדריך אותנו לשיטתו הקדושה והצרופה בלי זיז כל שהוא, ולתורה ויראה טהורה, ולתפלה בחיות והתלהבות ולגדרים וסייגים ולצניעות וכו', ואודך ה' אלקי בכל לבבי ואכבדה שמך לעול"ם כי הצלת נפשי משאול תחתי' (תהלים פ"ו), פסוק זה שאומרים בכל יום ויום לפני שיר של יום, צריך כל נפש ונפש מישראל לאומרם בחיות ובשמחה עד אין שיעור, שזכה בחסדי ה' כי לא תמנו אחרי כל הצרות האיומות שעברו על ראשו להשאר בין יראי ה' ואוהביו בדור חשוך כזה שלא היתה כזאת מאז היתה ישראל לגוי, וזוכה שיה' לו עכ"פ הרצון האמיתי לעשות נ"ר להשי"ת ולגדל דור ישרים יבורך, וכרמוז בפ' (תהלים ל') זמרו לה' חסידיו והודו "לזכר קדשו", שעכ"פ נשאר אצלו זכ"ר ורושם מהקדושה, כי הקב"ה חננו בבינה ובהשכל לבחור בדרך החיים האמיתית ולהנצל עי"ז משאול תחתי'.

ואילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות להשי"ת השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלנו, רגלנ"ו תרתי משמע, רגלינו הגשמיים והרוחניים, כידוע שרגליים רומז למדת האמת, כי שקר אין לו רגלים (תיקוני זוהר תכ"ה), ויש לנו הזכי' להתפלל בחיות ובמתינות ובקול המעורר את הכונה, ולענות אמן יהא שמי' רבא בכל כחינו בבחי' כל עצמותי תאמרנה, ולברך המאה ברכות במתינות, ובפרט להשתדל ולהתחזק בהזכרת השמות הק' עכ"פ במעט אימה ויראה כפי ערכינו, ולא לעבור עליהם כמצות אנשים מלומדה, וזה דבר חשוב ונשגב מאוד בשמים ממעל בזמן ירוד וחשוך כדורינו אנו, כי בין הקומץ יראי ה' שנשארו עדיין בעולם, נמצאים בעוה"ר רק מיעוט קטן וזעיר שנזהרים בזה, והכל הוא מחמת הטירוף הדעת ובלבול המוחות השוררת בעולם, וזה ממליץ עלינו מלאך מיכאל בפ' שכורת ולא מיין (ישעי' נא-כא) אשר אנו נחשבים לזה בדור יתמי דיתמי שבימנו בעוה"ר.

אולם חיובא רמיא עלינו להקיץ נפשותינו מתרדמותינו, ולהזהר בהסדרי תפלה, כי מה יפסיד האדם באם יתארך תפלתו בעוד עשרה מינוטין, הלא מובא במדרש (דברים רבה ד-ה) אין אדם שומע לי ומפסיד, ולהזהר באמירת המאה ברכות בכונה נכונה ובמתינות ובדעה מיושבת המאה ברכות ככוונה נכונה ובמתינות ובדעה מיושבת עכ"פ כמו שמדבר פנים אל פנים עם שר מעיר וכדומה, ולהתחזק להזכיר השמות הק' בכבוד ובמתינות ובהכנעה לפני אבינו מלכינו הגדול הגבור והנורא, ואז יקויים בנו הכתוב כי מכבדי אכבד עוד בעוה"ז, ואף גם לאחר אריכת ימיו ושנותיו בעת צאת נשמתו יסבבו אותו כל המלאכים שנבראו מברכותיו ע"י שאמרם בכוונה נכונה, והמה יוליכו אותו למקום מנוחתו בגן עדן מקדם, ואיזהו חכם הרואה את הנולד.

וזאת למודעי לכל אלו שיפתחו את הספר הנוכחי לקבל ממנו קצת התעוררות, שהרבה רמזי תורה שכתבתי המה למעלה מערכי וזכיתי לזה לפי שעה שכתבתי בזכות מעט התחזקות בתפלות הק' כנהוג בבית מדרשינו הק' וע"י התחזקות בהזכרת שם ה' ב"ה במעט יראת הכבוד לפי ערכינו החלש, ובזכות רבותי הק' שהשפיעו בקרבי אהבת תורה ויראת שמים, ובצירוף רב הרפתקאות והיסורים המרובים דעדו עלי (ה' יאמר לצרות ישראל די) נתקיים בי לפי שעה הכ' הנ"ל כי מכבדי אכבד, וזהו הכבוד החשוב אצלינו שרמז טוב בפסוקי הפרשה יעורר אותנו מעט ליראת ה' ואהבתו ית"ש, ושגם אחרים יתעוררו מזה ויהי' זכות הרבים תלוי' בנו. וילמדו מזה קל וחומר החרש והמסגר הלא המה הת"ח הגדולים אנשי המדע היראים ושלמים אשר מגזע קדושים וטהורים מחצבתם, ויאמרו לאמר, ומה אם האדם החלוש והשפל כמוני, אשר מתאמץ מעט לברך המאה ברכות בכוונה ולהתפלל סדרי התפלות הק' בנחת ובמעט כוונה הפשוטה ולהזכיר השמות הק' במתינות ובמעט דרך ארץ ויראת הכבוד, ומחמת דא הטעימו לו מן השמים רמזים במקראי קודש, (הספר הלז הנדפס כעת הוא רק חלק קטן ממה שיש עדיין אתנו בכתובים, יזכינו השי"ת להוציאם לאור עולם עוד בחיים חיותנו) אך ורק מפני מעט התאמצותו בעבודת השי"ת, על אחת כמה וכמה שיוכלו לזכות לאורות גדולים ורמים עד אין חקר, אלו בעלי תריסין בתורה ועבודת הבורא, אשר מחצבתם מגזע קדושים דור דור, וחזקים המה בדעת דקדושה, ועיין בס' הגהות יש נוחלין מאחיו של השל"ה הק', והשל"ה מעתיק מזאת קצת בסוף מסכת תמיד, ותורף דבריו כקיצור, שמי שזוכה לעיין בדרכיו שלא לברך שום ברכה כמצות אנשים מלומדה, ואינו עושה את המצות כעול וכמשאוי יכול להגיע לשלימות האמיתי שאין כמוהו, שזהו ההצלחה הגדולה שבגדולות בעוה"ז ובעוה"ב, ועיי"ש בדבריו הנחמדים ויערב לך.

זאת הספר בקוראי שמו בן ישכר על שם כבוד חותני הק' מגדולי תלמידיו של כ"ק הגה"ק מרן בעל עצי חיים זי"ע, ה"ה הרב הגאון המופלג החסיד המפורסם חו"פ כש"ת מוה"ר ישכר דוב שעהן זצ"ל הי"ד מק"ק מיהאליפאלווא יצ"ו נהרג עקה"ש ביום כ"א מנחם אב תרפ"ד כשנסע על מסילת הברזל לבקר את כבוד חותנו הה"ג החסיד המפורסם מוה"ר מאיר ראז זצ"ל מבאטארטש יצ"ו ובאמצע הנסיעה כשהי' כבר סמוך ונראה לעיר קראלי יצ"ו דקרו למות חיל רומני ימ"ש בחרב, והמעשה בשעתו הרעיש את כל קהילות ישראל, בין המספידים הי' הגה"ק מרן רבי שאול בראך זצוק"ל שהי' אז מרא דאתרא בעיר קראלי יצ"ו, אשר הספידו אותו בבכיות עצומות ואמר בתוך דברי הספדו מובטחוני דמי שיהי' נצרך לישועה וילך על ציונו הק' בודאי יפעול שם בתפלתו שיתמלא משאלות לבבו לטובה ולברכה, והניח אחריו כתבי יד יקרים מפז ומפנינים אך נאבדו בשנות הזעם בשנת תש"ד שנשאר הבית ריק לשונאי ישראל רח"ל, וחבל על דאבדין, ולמען זכרון קדשו קראתי שם הספר הנוכחי "בן ישכר" יען כי חתנו כבנו, ואף גם כי ב"ן בגימט' כשמי "אליהו" במכוון, כידוע מספה"ק שחייב אדם לרמז שמו בספרו.

חייב אדם לדרוש בכבוד אכסניא, ובכן אנן בצלותי ובבעותי קדם א-ל נורא עלילה שהשי"ת יזכה את כל חברתינו הקדושה ובראשם את עט"ר כ"ק מרן אדמו"ר הגה"צ שליט"א המדריכנו במעגלי צדק למען שמו בדרכי אלקים חיים, בתוך כל כללות ישראל יזכו לברכה והצלחה בנפש ובגוף, ולקבל פני משיח צדקינו ברוב רחמים וחסדים.

השי"ת יזכינו שאזכה לעבדו בטהרת הלב בזיכוך הגוף וטהרת הנשמה ולתשובה שלימה מתוך רחמים וחסדים גלוים, והעיקר שאנו יכולים לזכות לזה, הלא הוא כדאמרן ע"י סדרי התפלות הקדושות ובפרט הברכות הקדושות כשאמרם בכוונה נכונה ובמתינות ובכוונת הלב לשעבד הלב והמוח אל הדיבורים הק' והשבחים הגדולים להשי"ת שמוציאים בפה, ובפרט השמות הק' נזכה להזכירם ביראת הכבוד, ועי"ז יזדכך גופינו בכל יום יותר ויותר עד שנזכה בכל פעם להרגיש מעט יותר את אור ה' וגדולתו עד אין חקר, וממילא נתחרט על העבר בדמעות שליש ובמרירות הלב באמת ובזה תהא תיקון לנפשותינו רוחינו ונשמותינו אכי"ר.

ובטרם אסיים ואכלה, ארשת שפתי לא אמנע מלהביע ברכה ותהלה, קדם בני האברך היקר והנעלה, מו"מ בתוי"ש כש"ת מו"ה אהרן נ"י מברוקלין יצ"ו, למען טירחתו ועמלו הרב באמיץ כח וברב אונים, לטובת הדפסת ספרי הנוכחי, והוא הוא אשר יעצני וזירזוני להתחיל לסדר את רמזי התורה שחנני השי"ת למען לקבעם בדפוס כדי לזכות את הרבים, ובדין הוא שיטול שכרו משלם שיזכה לשפע ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו, ויזכה לרוות שפע נחת דקדושה מכל צאצאיו הי"ו לעד ולעולמים. והברכה אחת הוא לכל יו"ח בניי וחתניי האברכים היקרים הי"ו, איש איש כפי מהללו יתברכו בברכה המשולשת בתורה ואזכה לראות מהם דור ישרים יבורך לעולמי עד. ונזכה ביחד עם כל כללות ישראל לקבל פני משיח צדקינו באנפין נהירין.

היום טו"ב שבט ב' לסדר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך התש"מ לב"ע, שנת השבע.

מנאי הק' אליהו וויינבערגער
בן א"א הרה"ח מוה"ר שבתי ז"ל הי"ד
וא"מ הצ' מנב"ת מרת אסתר ע"ה הי"ד
חונה פעיה"ק ירושלים תובב"א

***
הכרת תודה וברכה הנני בזה להביע תודה לידידי היקר האברך החשוב המפואר מו"ה יעקב שלמה גראס נ"י בעל דפוס "הדר" שהשתדל שיצא הספר הלזה מתח"י דבר נאה ומתוקן בתכלית ההידור והשלימות לע"נ אביו מו"ה זאב בן מו"ה משה אליהו ז"ל נפ' כ"ט חשון תשכ"ג ישלם ה' שכרו ותהא משכורתו שלימה מן השמים


______________________
*) והוא לו נדפס"ה בשולי הספר כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים.