נולד בסיון תר"ע (1910) בורשה. נפטר בכסלו תשנ"ד (1994) בפתח-תקוה.
משפחתו השתייכה לחסידות סוכאצ'וב. בצעירותו למד ב"מתיבתא" של ורשה ובישיבת "בית אברהם - סוכטשוב" שבראשה עמד הרב אברהם וינברג הי"ד.

בשנת תרצ"ג (1933), לאחר נישואיו עבר לקונין, שם ניהל את החדר "יסודי התורה". בשנת תרצ"ז (1937) נתמנה לרבה של סאניק.

בפרוץ המלחמה נדד במקומות שונים בהם וורשה ולודז' ובחורף ת"ש (1940) השתתף באסיפת הרבנים הגדולה בוורשה. לאחר מכן התמנה למועצת רבנות וורשה. בתשרי תש"ב (1941) שב לסאניק.

באדר תש"ב (1942) הוקפה סאניק בגדודי גסטאפו, הרב נפרד מבני הקהילה בדרשה נרגשת, וגורש עם רבים מהם למחנה עבודה קונין, סמוך לחלמנו. בקיץ תש"ג (1943) חוסל מחנה קונין. הרב הועבר להוהנזלץ, ואחר כך לבונא-אושוויץ 3. בשנת תש"ה (1945) הועבר הרב מאושוויץ לבוכנוואלד, ובצעדת המוות הובל לטרזיינשטאט, שם שוחרר. אשתו וילדיו נספו בשואה. לאחר השחרור נדד הרב ושהה במחנות עקורים, שם עסק במסירות נפש בשיקומה של שארית הפליטה. בתקופה זו שימש כיו"ר אגודת הרבנים וסמכויות רוחניות רבות רוכזו בידיו.

על אף התנאים הקשים במחנה קונין, המשיך הרב לפסוק הלכה במחנה, ושם כתב יומן אישי בשם 'מגילת בית העבדים בקונין'. חלק מהשאלות ההלכתיות שנשאל בתקופה זו נכתבו או נרמזו ביומן. היומן הועתק בידי הרב, ושני כתבי היד נמסרו למשמרת לפולני ולגרמני, והגיעו לישראל שנים רבות לאחר המלחמה. הרב, שסבר שזיכרונותיו אבדו החליט להעלותם על הכתב בשנית, בעודו במחנה העקורים. בסמוך לכתיבת הזיכרונות העלה גם את השאלות ההלכתיות שנשאל, תחת השם 'ניסיונות'.

בשנת תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל ושימש כרב בפתח תקווה ובעמנואל עד מותו בכסלו תשנ"ד (1994).

ספריו: שו"ת ישועת משה ו'עלי מרורות' הכולל את יומנו מזמן המלחמה ופרקי הגות. פרסם מאמרים הלכתיים בכתבי עת תורניים.

לקריאה - ישועת משה