נולד בשנת תרמ"ד או תרמ"ה (1884), בכפר הרוסי בוגוד. נפטר בשנת תשכ"ו (1966) בשוויץ והובא לקבורה בירושלים.

בצעירותו למד בישיבת מיר ובישיבת 'כנסת ישראל' בסלובודקה. שימש כרב בעיר פילוישקי שבליטא, כשבע שנים עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה עבר לגרמניה, שם רכש השכלה כללית. בשנת תרפ"ד (1924) נתמנה לרב בבית המדרש לרבנים בברלין מיסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר, ומאוחר יותר הוכתר כראש בית המדרש. לאחר פוגרום 'ליל הבדולח' נסגר בית המדרש ע"י הנאצים והרב ויינברג עבר לקובנה ומשם לוורשה לצרכי ריפוי. כאשר פרצה המלחמה נקלע בפולין, ושהה בגטו ורשה כעציר רוסי עד פתיחת החזית המזרחית נגד ברית המועצות. בגטו שמש כנשיא אגודת הרבנים הכללית של פולין וכנשיא אגודת רבני ורשה, היה מקובל על כל החוגים ועסק בלימוד ובפעילות סעד. לאחר מכן הועבר למחנה שבויים רוסיים, שהוקם במבצר ווילצבורג במחוז בוואריה בגרמניה, שם שהה עד תום המלחמה. לאחר השחרור קבע את ביתו במונטרה שבשוויץ, שם שהה כעשרים שנה בחסות משפחות בוצ'קו ווינגורט ראשי ישיבת מונטריי. רוב כתביו אבדו בשואה. כתב מאמרים רבים בענייני הלכה, אגדה וביוגרפיות של רבנים עם הערכה אישית לשיטתם, שהתפרסמו בכתבי עת שונים. ספרו: שו"ת שרידי אש. חלק ממאמריו לוקטו בספר 'לפרקים' (ירושלים תשס"ב).

לקריאה - יד שאול לקריאה - שו"ת שרידי אש